השיגעון החדש של משרד הבריאות הוא חיסון נגד שעלת. לי נדמה שמה שהם באמת רוצים, חיסון החלומות של הממסדים כולם, הוא חיסון נגד שַׁאֶלֶת, המחלה שגורמת לאנשים לשאול שאלות ולא לציית באופן אוטומטי.
לרוע מזלם, ולמזלנו שלנו, חיסון כזה אינו קיים ולא יהיה אפשרי לעולם. כל עוד יש בני אדם תהיה התנגדות, ויהיו שאלות.
–
25 שבועות (או משהו דומה לזה, אני מתקשה מנטלית לעקוב מקרוב) מתחוללת בישראל סו קולד מחאה נגד הפיכה משטרית יענו. 25 שבועות שישראלים טובים ומכובדים, לרבות טייסים, יוצאים לזעוק מדם ליבם זעקות לא ברורות נגד, ובכן, משהו.
משהו עם דמוקרטיה, אני די בטוח שאת המילה הזו שמעתי וראיתי.
25 שבועות של זעם נשלט ומאורגן, מתוזמר, מתוסרט, מנוהל, מופק, משודר, מוקלט, מוזרם, מושר, מנוסח, מעוצב להפליא. 6 חודשים, פלוס מינוס, שבהם שורת ארגונים, תומכים, מממנים, מובילי דעה ואסטרטגים מוציאים מאות אלפי אנשים יצאו להפגין ובאף רגע מהם – גם לא אחד – הכיבוש לא היה נושא. לא הנושא, אנחנו בוגרים וריאליסטיים מדי לציפיית ילדים כזו, אלא, בפשטות, נושא.
אני לא חושב שהמשמעות וההשלכות של הבחירה הזו ברורות מספיק. צריך להבין מה זה אומר שהערבים והנושא הערבי הגדול, הכיבוש, הנכבה, האפליה וההדרה הממושכות, ההכחשה המאורגנת של הקיום הפלסטיני – אלה נשארים בחוץ, לגמרי בחוץ, באופן מלא ומוחלט בחוץ, גם כשבישראל בוערת אולי המחאה האזרחית הגדולה בתולדותיה.
אתן מבינים איך זו צורה גרועה יותר של אפרטהייד כשאפילו האנשים שמונעים לכאורה מתוך אכפתיות וחזון שיתופי וצודק יותר מחליטים לרמוס אותך באופן טוטלי ולהגיד לך שהסיפור שלך כאדם לא ראוי למקום, כלומר שאתה לא אדם אפילו במובן ייצוגי וסימבולי? אתם מבינים את חלוקת העבודה בין השמאל לימין? אלה רומסים את הימין באלימות קשה ואלה משתיקים את זעקתו בהרמטיות צוננת ומנומסת, וכולם יחד מסכימים שאין מקום לגזענות?
אתם מבינים מה זה אומר כשהערבים מודרים אפילו מהמחאות, ואיך זה שכפול מדוייק של האפרטהייד שבבסיס הציונות למחוזות אחרים, ברמות משוגעות לגמרי של אבסורד?
קשה ליצור קשר ישיר בין שני האירועים, אבל לפחות מבחינת הסיפור המשותף, ההתלקחות האלימה של השטחים הכבושים מגיעה על רקע חודשים ארוכים של מחאה שמשמשת זרוע ביצועית של האפרטהייד לקבורה שלמה של הנושא הפלסטיני, לקבורתם חיים של בני האדם הפלסטינים כבני אדם (וזה בדיוק מה שישראל עושה כבר עשרות רבות מאוד של שנים, והרוע שבבסיס הפעולה הזו הוא יסוד ההשחתה הנפשית והשכלית העמוקה של המקום הזה).
אני כל כך שונא את המחאה הזאת. אני כל כך שונא את זה שהתפקיד הכי גדול שהיא ממלאת, אפילו יותר מתביעה לאישוש העליונות הטבעית של אנשים לבנים ואמידים, זה אשרור מוסרי של האפרטהייד הישראלי על ידי שתיקה והשתקה.
זו לא מחאה טועה ולא מחאה מבולבלת. זו מחאה מאורגנת וארורה. בגלל הנחשיות, בגלל הזדון, בגלל המיסוד והלגיטימציה של האפרטהייד אני מתעב אותה ובז לה מעומק לבי.
–
זה היה השבוע של המחאה הדרוזית הגדולה, אפרופו הקמת המפגע המחריד ושמו טורבינות להפקת חשמל מרוח. אחת ההמצאות המכוערות, המדכאות והמחרידות של המודרנה, שהנפש ממש משתתקת מולה.
בשבועות האחרונים אני משתעשע עם הסלוגן “כמו כן, יש להחריב את הפורום הכלכלי העולמי”, והסלוגן הזה לגמרי קשור למחאה הדרוזית. שניה, לפני שאתן פורצים בצחוק פרוע (או אחרי, כי צחוק פרוע הוא מיסודות קיומנו כאן), אגיד שאני רציני לגמרי.
כי מאיפה מגיע הטירוף הזה של האנרגיות המתחדשות ויעדי האקלים המופרכים והשרירותיים, שמבוססים על היגיון אינפנטילי, נרקסיסטי ויומרני להחריד? בדיוק מאותן התארגנויות בינלאומיות הרסניות כמו הפורום הכלכלי העולמי.
כמו הוועדות השונות של האו”ם וכמו המועצה ליחסי חוץ וכמו בילדרברג, העולם שלנו מנוהל לא על ידי בחירה חופשית ודיון פתוח שמוביל אליה אלא על ידי אינטרסים ותעמולה של קבוצה קטנטנה של בני אדם, עשירים מאוד וטובלים בכוח באופן משפחתי היסטורי.
כדי לקדם עוד יותר את שליטתם בעולם הם חייבים לשלוט בתודעה שלנו, כלומר לשטות בה, לגייס אותה למאבקים מטופשים, לתעתע בה, להסתיר ממנה כל שמץ של אמת. והם חייבים, כמובן, לשלוט בגוף שלנו ובמה שהוא עושה, או אנחנו חושבים שהוא יכול לעשות.
שיגעון האקלים וההכנות לקטסטרופה שכביכול אמורה לבוא משמשים תיאטרון אבסורד עצום לכל כך הרבה מאפיינים פסיכולוגיים ופוליטיים של שליטה ותימרון שצריך להתייחס אליהם בנפרד, אבל האמצעים, לוחות הזמנים, אווירת החירום – כל אלה בבירור לא תוצאה של התפתחות ספונטנית (דיון פתוח ובחירה חופשית, זוכרים?) אלא של כפיה מלמעלה, של מניפולציה, של שיטוי.
יש להם את כל הכסף, אז הם יכולים לקנות הכל מכולם, ולמנף את זה פי מאה: האדמה החקלאית הצנועה של הגולן, שמוחזקת בידי שארית הדרוזים שלא טוהרו אתנית ב67, פתאום היא איזה משאב רב חשיבות שמתנהל סביבו מאבק נורמטיבי אפוקליפסטי.
אני לא יודע אם הם מבינים את זה במילים האלה, אבל נדמה לי שהמחאה של הדרוזים השבוע מרמזת שהם כן טיפה מבינים מה הכוחות שעומדים מולם, ושזה בשום פנים ואופן לא קשור לאקלים או לחשמל.
יש להחריב את הפורום הכלכלי העולמי.
–
זה גם היה שבוע של שתי תאונות ימיות מדווחות: באחת 78 מהגרים לפחות טבעו למוות מול חופי יוון, ובשניה טבעו 5 מולטי מליונרים בכלי שיט מטומטם בצורה יוצאת דופן שהורד למעמקי הים והלך קיבינימט (עם זהות מאוד מעניינת של אנשים עליו, אבל זה נושא לקונספירציה נפרדת).
וחשבתי על זה, על הסימטריה המוזרה: אלה מתים בגלל שאין להם כסף והם צריכים להגר בשביל סיכוי לחיים סבירים, ולאלה יש כל כך הרבה כסף שהם מהמרים את חייהם על הזיה מטופשת (לשבת בתוך צינור מתכת שניים שלושה קילומטר מתחת לפני המים? בשביל מה בשם אלוהים?).
מזמן לא הייתה לנו המחשה כל כך חיה, כל כך טראגית, כמה החברה האנושית משוגעת מרוב פערי מעמד.
–
כחלק מנוהג חדש שאני רוצה לאמץ בטורי סופ”ש ובכלל, אתחיל לכלול קליפים של דברים שמעוררים רגש – -רגש מכל סוג.
הפעם אני מביא את Malade, במקור של סרז’ לאמה, כאן בביצוע של לארה פביאן. אני ראיתי ושמעתי את הקליפ הזה איזה מאה פעם, ואני חושב שבכל מאה הפעמים האלה לא הייתה פעם אחת שלא בכיתי מנה הגונה של דמעות. הבוקר, עציץ שמתנודד בין חיים למוות עשה לי חיבור בלב לאחים שלי, שמתו שניהם בשיא הקיץ, בהפרש של 12 שנה. לארה פתחה לי את הברז העמוק של הדמעות. אולי היא תעשה את זה גם לכםן
(רגש זה אלוהים)
האנושיות היא מחלה חשוכת מרפא, ושַׁאֶלֶת היא חלק בלתי נפרד שלה.
שיהיה דבש של סופ”ש