שלושים ושישה ימים מונים אתרי החדשות בישראל מאז אותה שבת שחורה באוקטובר. ישראל סופרת את מתיה באלפים, והרצועה מוחרבת במאות אלפי פצצות ופגזים.

במישור הצבאי החמאס ממשיך להיות מסוגל להסב לישראל אבדות משמעותיות ולירות טילים לעורף, למרות למעלה מחודש של שימוש בכל כוחה הצבאי של ישראל נגד הארגון. 

במישור התודעתי: בישראל,כרגיל, לא קורה כלום אף פעם. לישראלים אין מחשבות, יש להם רק תגובות רגשיות, ורק כאלה שמוציאות אותם טוב ואנשים אחרים רע. 

בעולם, במערב כמו במזרח, התמיכה וההזדהות עם ישראל יורדות לשפל חסר תקדים: הפגנות עצומות מתחוללות כמעט בכל פינה בעולם, מאינדונזיה עד פריס, ממרקש עד וושינגטון. 

ההפגנות האלה, אין צורך לספר לכםן, מוצגות לציבור הישראלי על ידי הממסדים התקשורתיים כ”אנטישמיות” – בדיוק אותם ממסדים שמעודדים ומריעים לטבח המוני, תעשייתי, מאסיבי, של אזרחים חפים מפשע. 

בישראל לא קורה שום דבר אף פעם, נדגיש: המדינה הזו היא צנצנת סגורה ואטומה שכל הנרטיבים והדיאלוגים שלה, ללא יוצא מן הכלל, מבוססים על שלילת לגיטימיות מכל בני האדם בעולם שאינם ישראלים ויהודים שתומכים בציונות (ומזדהיהם בארה”ב וקצת בבריטניה ואולי גרמניה), כלומר בכל מעשה, מחשבה והצהרה של ישראל, ויהיו אלה המופרעים והרצחניים ביותר שניתן להעלות על הדעת. 

השמדת עזה, מיגור עזה, שיטוח עזה? רץ בפיתה אחי.הנה דיכטר מדבר בגלוי על נכבה, והמשרד של גילה גמליאל מדפיס תוכניות מסודרות למימושה. הרג 50,000 עזתים? 100,000? מליון? מה הבעיה? יש בעיה?

אם אתם נגד זה, או מתחלחלים מזה, אתם אנטישמים. נעבור לפרסומות. 

(לישראל נותר עוד שלב אחד, או שניים מכסימום, של פסיכוזה לעבור. היא קרובה לקצה כבר).

–

יש המון בעיות, וכולן נובעות מהטמטום העמוק של ישראל ומהניוון המוסרי של מנהיגיה בכל עמדות הכוח, בכל הממסדים. יש לישראל אוייבים חמושים ומליוני נשלטים צבאיים שלה שלא ממש אוהבים אותה, בלשון המעטה. יש יקום דיפלומטי שלם שבו היא מגונה ובלתי נסבלת. 

למדינת ישראל נשאר רק מקור כוח ולגיטימיות אחד: תמיכתה של ארה”ב. 

היא לא מדברת יותר עם אף אחד, לא מתחשבת בדעתו של אף אחד, לא שמה על אף אחד – כולל חברים שעזרו ועוזרים לה נמרצות, מול התנגדות עזה של גורמים בתוך המדינות שלהם. 

ובתוך כל זה ישראל מקפידה שלא יקרה בה כלום, לא יוסק בה כלום, לא יילמד בה כלום. תחת הכל פועלת השיטה שבמסגרתה הציבור הישראלי ממשיך להיות מולעט בהבטחות מופרכות לנצחונות אלגנטיים ומוחצים, ומשאלה מתמהמהים להתממש, מפייסים אותו במספרי גוויות של ערבים. הרגנו פה 300, שם 500, וכאן 234. 

–

אבל יותר מחודש עבר בו ישראל הטילה חומרי נפץ במליארדים של שקלים על גן החיות (או המעבדה לניסויים התנהגותיים בחיות אדם, מה שתבחרו) המגודר והסגור שהוא עזה, ולחמאס יש עדיין עשרות אלפי לוחמים חמושים ברצועה, ויכולת לירות טילים לעורף הישראלי. הארגון לא נכנע ולא נשבר, הוא צובר לגיטימיות מחודשת ברחוב הערבי ובשמאל העולמי, או האנטי-איפריאליסטי בכלל (לא כולל הערבים שתחת שליטת ישראל, שברור להם בדיוק איך הם יגמרו אם יעיזו להשמיע תמיכה בחמאס).  

האם עוד חודש ועוד 20,000 פלסטינים מתים המצב הזה ישתנה? לא יהיו לחמאס שום נכסים? שום יכולת הפעלת כוח? הוא לא הגדיר לעצמו מראש כמה “נכסי יום דין” שאסור להם להיות מעורבים בלחימה בשלב הזה, והם צריכים לחכות לסוף המערכה בשביל הפגנת כוח שאחריה? 

אין משהו יותר ברור וצפוי בעולם מזה שיום אחד אחרי תום המלחמה ייערך בעזה, על הריסותיה, מצעד ניצחון של החמאס, בנוכחות כוחות חמאס חמושים. 

–

36 ימים שבהם לא הוחזרו חטופים לישראל, והנזק הנורא מכל מה שכרוך במשא ומתן כזה, ושחרור והשהיה כאלה, עוד לא התחיל אפילו. ישראל הלכה בדרך של זעם אלים וזריקת כל מחשבה אסטרטגית ושמירה על חיי אנשיה מכל המדרגות. 

–

מה יקרה עם החטופים? אם ישראל תנסה לשחרר אותם בכוח סביר להניח שרבים מהם, אולי כולם, ימצאו את מותם האלים בפיצוץ מי יודע כמה טונות של חומר נפץ שהם, סביר להניח, מוקפים בהם. אם ישראל תמצה את הרישיון הבינלאומי שלה לפני שהם ישוחררו, היא תיאלץ להסכים לדרישות מופלגות של חמאס והעולם, ולצפות בחמאס מספק לעמו תמונת ניצחון אחרונה, שתשלים את תמונת הניצחון הראשונה ומעוררת הפלצות של השביעי באוקטובר. 

חמאס לא יימחק ולא יושמד. גם אם יישארו ממנו אלף תומכים בלבד, ויישארו הרבה יותר, התנועה תקום מחדש. התסיסה בישראל תהיה משוגעת, וזו תהיה אשמתם הבלעדית של הממסדים הישראליים, שהבטיחו הבטחות מופרזות שאי אפשר לעמוד בהם, וייאלצו להסביר את כשלונן (וכשלונם) באנטישמיות ובוגדנות, שיזרקו לתהום כל גרגר של שפיות שעוד נותר בישראל. 

–

אני לא בטוח בכלל שיגיע “אחרי המלחמה” בסיבוב הזה. זה כבר ברור שמתבשל עימות ארוך, או מעין מלחמת התשה, עם חיזבאללה, וזה יהיה נס בריבוע אם בגדה לא יפרצו התקוממות אלימה או גל טרור.

ההשפעה של האלימות המתמשכת הזו, יחד עם האתוס הישראלי המכונן ששום דבר לא משתנה אף פעם, יגרמו ללחץ פוליטי ופסיכולוגי מופרע שלא אתם ולא אני ראיתם כמותו אי פעם. 

בימים האלה, שעוד יבואו, לא יעזור לאף “שמאלן” שהוא תמך בצה”ל ודיבר על אנטישמיות. שאריות שפיות יוכרזו כמעשה בגידה וחתרנות שמצדיקים הוצאה להורג.

מעצרו של מאיר ברוכין הוא רק ההתחלה של ההתחלה.

–

כתבתי כמה פעמים בתקופה האחרונה: מה שיקרה במציאות קרה לפני כן בתפיסה. ומה שקורה בישראל זו היאטמות מחמירה והולכת, והסתגרות בתחושת צדק מוחלט וטוטאלי ביחד עם מנטליות מצדה: אנחנו נשמיד את אויביינו או שנושמד, או שניהם.  

אני מסתכל הכותרות של “הארץ” בשבועות האחרונים (למשל “המשבר ההומניטרי ברצועה הופך לנשק אסטרטגי ומדיני בידי ישראל“) וברור לי בדיוק לאן הסיפור הולך: לכישלון צבאי, דיפלומטי ותדמיתי מהדהד והיסטורי, שמי שיואשמו בו יהיו “השמאלנים” ו”האנטישמים”, כולל אלה שלובשים עכשיו את מדי צה”ל בשירות המדינה, או מגינים על ישראל בדיונים בחו”ל.

גל הרדיפה וההשתקה שיגיע לא יהיה דומה לשום דבר שראינו. ישראל כבר הרבה שנים לא יכולה בשום פנים ואופן לחזור לנורמליות. עכשיו, עם אווירת ההשמדה, מהירות ההרס הפנימי, המנטלי, קפצה כפול 10. 

וכדי להחמיר את המצב נתניהו מבטיח לישראלים ולעולם “שליטה בטחונית ברצועה”, כלומר מוות קבוע של חיילים ישראלים ומצב סף-מלחמה מתמיד, עימות קשה עם העולם הערבי ועם ארה”ב ואירופה, וכניעה ידועה מראש ללחץ חיצוני, שבתורה תחמיר הלאה את מעגל הטרלול הידוע מראש של תרבות סגורה ואטומה לחלוטין. 

–

בינתיים, בשמאל האובדני, מפנטזים פנטזיות על תיקון ועתיד, כאילו לא ברור לנו שהדבר נעשה כדי להסיח את דעתם הן מהזוועה שהם שותפים לה והן מזו הצפויה להם. אבל לאנשים האלה באמת שנגמרה לי הסבלנות כבר הרבה לפני השביעי באוקטובר. 

–

אפילו אם לא יקרה שום דבר צבאי יוצא דופן בשבועות הקרובים, שיסמנו את קץ הקמפיין הפעיל לכיבוש הרצועה, מה שצפוי בישראל ובשיח הישראלי הוא אסון תודעתי ונפשי שבכמותו לא חזינו בימי חיינו. וזה עוד לפני שמישהו בכלל התחיל להתמודד עם התוצאות הממשיות, ולא הנרטיביות והפוליטיות, של הקטסטרופה.