מיותר לומר: אנחנו בעיצומה של טראומה טריה ומתגלגלת, המומים ודואבים – ואלה רק אלה מאיתנו שיש להם את הפריבילגיה לא לקבל את הבשורה על מוות או חטיפה של בני משפחה. כל מה שנכתב ונאמר פה נכתב באהבה וצער, לא בתוכחה ולא בהאשמה.

–

כבר אתמול אחר הצהריים, כשמימדי הזוועה רק החלו להתברר, פרשנויות שונות, מצדדים פוליטיים שונים, החלו להופיע. כל צד הגיע עם ההסברים הפשוטים, ברורים וחד משמעיים שלו. אני רוצה לנסות לתאר כאן איך כל ההסברים האלה שגויים בעיניי, ואיך כולם, למעשה, הם אותו הסבר עצמו, שהוא ממש אותו הסבר שאפשר את האסון ולגמרי אותו הסבר שתקע ותוקע את ישראל בספירלה נצחית של צניחה מטה מטה, לעוורון, אכזריות והרס עצמי.

–

התאוריות לגבי מה שקרה אתמול נחלקות, בגדול, לשלושה סוגים מובחנים, שמאפיינים את ההשתייכות הפוליטית של מי שמבטא אותן.

מימין אמרו בעיקר שני דברים: צה”ל כבול להומניות מוגזמת, והמחאה אשמה בהחלשה מכוונת או בלתי מכוונת של צה”ל (ברקע: זה לא יכול להיות שצה”ל שלנו מתפקד כך ומוכה כך בצורה ספונטנית ואורגנית).

משמאל ההסבר היה כפול גם כן: צה”ל כבול להתנחלויות בגדה, ונתניהו וממשלתו אשמים בהפקרה של יישובי עוטף עזה (ברקע: זה לא יכול להיות שצה”ל שלנו מתפקד כך ומוכה כך בצורה ספונטנית ואורגנית).

הקונספירטורים אמרו: ממשלת ישראל ושירותי הביטחון (או אנשים מתוכם) קשור קשר עם חמאס כדי לאפשר את המתקפה (ברקע: זה לא יכול להיות שצה”ל שלנו מתפקד כך ומוכה כך בצורה ספונטנית ואורגנית).

ואם נדמה לכםן שכבר סיפרתי מה המכנה המשותף לשלושת ההסברים, אז אתם צודקים חלקית. כי ההישענות על כוח מוחס מוגזם, כמעט מיתי, של הגוף העל-אנושי “צה”ל” היא רק אחד מהכזבים, או מהמיתוסים הישראלים שנועדו להתנפץ. החלק האפילו עמוק יותר בהסבר הזה הוא הסיבה האמיתית לאומללותנו, והוא ההנחה הנפשית האוטומטית, הגורפת, שערבים פשוט לא מסוגלים למעשה יוצא דופן של תכנון, תעוזה והפעלת כוח מרוכזת ונשלטת.

ו”הם” (כלומר הפראים החומים והמטורפים) לא מסוגלים לזה (מספרת הנפש הישראלית לעצמה), בגלל שהם לא אנשים כמונו. הם אנשים נחותים (שמסוגלים רק להתפרעות ונהמות, בגדול), או שאנחנו אנשים נעלים (עם בלורית מתנופפת ויכולת פלאית לשורת חישובי על סבוכים בקור רוח מקפיא המתורגמים לפעולה מוחצת ומדוייקת מול כל איום), או שניהם.

כך או כך, המחשבה שחמאס תכנון והוציא לפועל מתקפה מדהימה ומתוכננת להפליא מבוטלת עוד לפני שהיא נשקלת.

כך הציבור הישראלי, שממסדי הצבא והביטחון הם חלק ממנו ושיקוף מדוייק של מחשבותיו ועולמו, מונע מעצמו הבנה כפולה, טקטית ואסטרטגית: טקטית שאנחנו נלחמים בבני אדם שיש להם את היכולת להפתיע ולהכות אותנו, ואסטרטגית שאנחנו עושים מה שאנחנו עושים, מטפלים איך שאנחנו מטפלים וחושבים מה שאנחנו חושבים על אנשים שהם אנשים כמונו בדיוק.

–

מה הביא אותנו למצבנו העגום באופן כללי, ולאסון 8 באוקטובר 2023 באופן ספציפי אם לא מחשבות כאלה בדיוק, תגידו לי. מה הביא אותנו לבניית צבא שעוסק בשיטור ודיכוי אם לא המחשבה שפלסטינים הם בני אדם נחותים שלגיטימי לעשות להם את זה? מה הביא אותנו להתעלם מהאפשרות של מכה כזו, מאותה סיבה בדיוק? מה עוד, חוץ מזה, תוקע אותנו באותו מקום פוליטי ואנושי נורא?

מה אנחנו הכי מסרבים להבין כחברה והכי פוחדים ממנו: אני אענה לכם, הפעם: המחשבה שהם כמונו. אפילו יותר מאירוע מחריד לב ונפש, מטלטל והרסני כמו זה של הימים האלה. אפילו יותר.

ומה שאנחנו מסרבים להעלות בדעתנו, מסרבים לראות, מסרבים לשקול – בתגובה אוטומטית ומיידית לכל מקרה, אפילו קטסטרופה מפלצתית כמו זו שאנחנו חווים עכשיו – הוא ורק הוא, קודם כל הוא ויותר מכל הוא, הסיבה וההסבר לאסוננו.

וזו הערובה הבטוחה ביותר לכך שזה ימשיך וימשיך לקרות.

–

בשינוי מוקד דרמטי למדי, אני רוצה להתייחס טיפה יותר למחשבה, או היעדר המחשבה ש”זה לא יכול להיות” ברמה המעשית, או המבצעית. מציין בפתח החלק הזה בפוסט שאני לא קצין בכיר, לא מומחה לאסטרטגיה ולא יודע שום דבר מהותי על הגזרה הזו עצמה. ובכל זאת:

כמה מסובך, לדעתכם, עבור אנשי הרצועה שמתחמחים ומתאמנים ומודרכים בזה, לאתר כל מצלמה וחיישן ישראלי שמוצבים בגבול הרצועה, ולמפות אותם בצורה המדוייקת ביותר, תוך איתור חולשות וסימון נקודות פריצה אפשריות?

כמה בדיוני זה שאנשי חמאס, בסיוע יכולות סייבר קלות ביותר, חדרו לרשתות הווטצאפ, הפייסבוק והאינסטגרם של חיילים על הגבול, וידעו בדיוק מה הם עושים ובמה הם מתעסקים, ואיפה הם בכל רגע נתון?

למה שמישהו יחשוב שחמאס לא יודע בדיוק, ברמת תמונה, שם, הרגלי לינה ותנועה ורמת הקפדה על ביצוע פקודות של כל מפקד בגזרה?

מעבר לזה, מהיכן באה לעולם המחשבה שיש בצה”ל חטיבות מוכנות לקרב בכל שניה נתונה, ושכל פריצה של הגדר מביאה אותם אליה באבחה אחת? מישהו ראה פעם חטיבה ערוכה ומוכנה לקרב בלי שזה לקח ימים ושבועות של הכנה, תיאום וחימוש? מישהו פעם תיאם פעולה של אלף אנשים, או 10,000 אנשים, בכמה רגעים תחת אש ועשן קרב ומתים?

מישהו יודע שהכוחות שהוזעקו לא היו בסדר גודל של מחלקה או פלוגה לכל היותר, והחמאס נערכו מראש לטפל בהם, מתוך היכרות אינטימית עם הפרוטוקול שצה”ל יפעיל (כי עשו כמה נסיונות דמה לפני כן, נניח)?

מישהו היה אתמול בבוקר בקריה, או במטה האוגדה, וראה מה קורה, או מה אפשרי לעשות, כשמתקבלים עשרות או מאות דיווחים על ירי, פריצה וחטיפה במסגרת זמן של כמה דקות? כשכמה מפקדם בשטח כבר נהרגו ושורת בסיסים הותקפו באותו זמן, על בסיס מודיעין מדוייק?

מישהו חושב שיש או היו לחיל האוויר, או לאיזה זרוע אחרת של הצבא, תרחישים מוכנים להפעלת כוח, כלומר הפצצה והפגזה של מטרות בתוך שטח מדינת ישראל, בזמן שאלפי חיילים ואזרחים שלנו מסתובבים באותם מקומות בדיוק, ובזמן, שכאמור, חלק משרשרת הפיקוד כבר נפגעה ולא ברור איזה כלים יש לפורצים (למה שלחמאס לא תהיה שורת כלי נ”מ בסיסיים ואפקטיביים כמו טילי כתף שיכלו להוסיף אתמול כמה מסוקים מרוסקים לתמונת הניצחון)?

יכולתי להמשיך עוד בשאילת השאלות מהסוג הזה, אבל די בעיסוק קל בנושאים האלה כדי לצנן במעט את יצר הדמיון שמתלהט לכדי “אבל זה לא יכול להיות” שמשלב נאיביות עם משאלות לב עם תחושת עליונות לא רק לא מוצדקת, אלא גם מסוכנת מאוד.

–

בין כל ההסברים והפרשנויות, מעבר לרמה המבצעית ומעבר לרמה הפוליטית והפילוסופית שהיא המעניינת ביותר בעיניי, מכיוון שרק היא מציעה מזור ומוצא מהסיוט הזה, כלל הדוברים והפרשנים והמתבטאים ברשתות, כמעט ללא יוצא מהכלל, ברחו כמו מאש מהעניין העקרוני: אנחנו מחזיקים מליונים תחת מצור כבר עשרות שנים, ואי אפשר בשום פנים ואופן להחזיק צבא שהוא גם כוח לחימה אפקטיבי וגם כוח שיטור בקנה מידה הנדרש לשליטה במספר כזה עצום של בני אדם. גם מדינות גדולות מישראל היו קורסות תחת נטל המשימה הזה. מעבר להרס המוסרי ולעיוות נורא של נפש החברה והמנגנונים שלה, משימה כזו היא פשוט בלתי ישימה. אין לנו את הכוחות לנהל כך את הפלסטינים ואת הסביבה האנושית שלנו, ומה שראינו אתמול, מחריד ככל שהיה, הוא רק קדימון למה שעוד עלול לקרות.

צריך רק לדמיין איך אתמול היה נראה או פעולה דומה, או שורת פעולות דומות, היו מתרחשות במקביל בהתנחלויות בגדה. זה עוד לפני חיזבאללה, שמחזיק בפוטנציאל גדול עשרת מונים מזה של חמאס להוריד את ישראל על הברכיים לא עם 200 שבויים, אלא עם אלפים, ועם יכולת לשתק ולהחריב לחלוטין, ללא הכר, את כל צפון מדינת ישראל, כולל כל הנמלים ושדות התעופה ורשתות החשמל והתקשורת, מבני הממשל ובסיסי הצבא.

–

לישראל אין רפואה ואין תקנה בלי ההבנה של האנושיות והלגיטימיות של האנשים שחיים סביבה, על כל מה שזה אומר: הכאב, ההיסטוריה והיכולות שלהם. ובלי זה היא גם לא יכולה להבין את האנושיות של עצמה: את המגבלות והטעויות שלה. אנחנו מחזיקים בדימוי עצמי של סופרמן כדי לשמור את הערבים, ואולי את העולם כולו, במקום של שוליות ונחיתות.

לצערי העמוק, אני לא רואה שום תנועה ציבורית, תרבותית, פוליטית, לכיוון הזה, אלא בדיוק ההיפך: התעצמות האתנוצנטריות והצבאיות והמצ’ואיזם ותחושת הרשיון לכל דבר שלא עושה שום דבר, שום דבר בכלל, מלבד להמיט עוד אסונות וזוועות על שכנינו המוכים, ולא פחות מזה – על עצמנו.

–

מצרף את הסרטון שעשיתי אתמול בערב, עם פרשנות שלי לכשל שקרה