כולנו רואים את זה ועדים לזה: בשבועות האחרונים ממשלת ישראל מובילה מבצע צבאי בקנה מידה אדיר, של הפצצות מסדר גודל של מלחמה עולמית, על רצועת עזה.

בכל השבועות האלה נושא החטופים כמעט שלא זוכה לאזכור. והוא לא זוכה לאזכור לא בגלל שמאחורי הקלעים עובדים בקדחתנות, חריצות ושקט להשבתם אלא בגלל שסוגיית החטופים מטילה מורא עצום מדי על הממסד השליט במדינת ישראל, שפשוט לא מסוגל להתמודד איתה. כך הפכו החטופים ל”נקודה עיוורת” שקרית מבחירה ומרצון. מרוב פחד לראות אותם, הם נעלמו.

מדוע הסוגיה הזו מטילה אימה משתקת על ממשלת ישראל וההנהגה שלה באופן כללי ורחב? בתמצית, מפני שהיא מבטיחה לחמאס תמונת ניצחון של סיום המלחמה שתתחבר לתמונת ניצחון של תחילת המלחמה, ותמסגר את המלחמה הזו, לתמיד ובדעת הקהל הישראלית בייחוד, כמאבק חמוש שבו ישראל הושפלה והוכרעה – למרות הנזק הקטסטרופלי שהטילה על עזה.

אם שיירות של אלפי אסירים פלסטיניים משוחררים משוחררים ומסמנים V באצבעותיהם V יהיו תמונות הסיום של המלחמה הזו, הנזק התודעתי שייגרם לתדמית הישראלית בכלל, ובייחוד בעיניי הציבור היהודי בישראל, והכתם מטריף הדעת שיוטל על הימין הישראלי בייחוד יגרמו לאירוע נפשי ופסיכולוגי טקטוני שלא תהיה ממנו תקומה למחנה הזה (לממהרים לצהול: האירוע הזה לא יביא לניצחון השמאל והמרכז, אלא לשבירה מהדהדת וקולוסלית של כל מוסכמות היסוד של ישראל, ועלול להיות הזרז להתפרצות אלימה בתוך מדינת ישראל עצמה).

מהתמונות האלה, יותר מכל, חרד נתניהו, וחרדה ממשלת הקנאים המטורפת שלו. יש להניח שגם הממסדים הבטחוניים בישראל שותפים לחרדה הזו. אני לא רוצה לומר את זה בצורה מפורשת מדי, אבל ייתכן מאוד שאת ההפצצות חסרות התקדים על עזה צריך לראות גם באור הזה. או כמו שאומר את זה שר בממשלת ישראל הבוקר:

אני, אגב, לא מתרגש בכלל מזה שהשר הזה הושעה מישיבות הממשלה עד הודעה חדשה, כפי שמפרסמים האתרים הבוקר. מן הידועות היא שכך משחילים לדעת הקהל פרספקטיבות ונושאים שראשי המערכת לא רוצים להיות מזוהים איתם בגלוי, בינתיים (אני מתייחס הן לאטום והן לערכם של החטופים, כפי שמבטא את הדברים אותו שר. אגב הפרספקטיבה הזו, שמותם של החטופים אכן יהיה מצער אבל שהוא לא עדיף מדמם של מי שיירצחו בגלל האסירים שישוחררו, או לעומת ההשפלה לישראל – תלך ותתפוס תאוצה בימין ותקבל יותר ויותר ביטוי בתקופה הקרובה).