בשעה זו נדמה שמאמצי נתניהו ומשתפי הפעולה שלו נושאים פרי, וישראל אכן עומדת בפני קונפליקט צבאי נוסף, מספר מי יודע כמה בתולדותיה. הרגע הזה מגיע על רקע המאמצים להרכיב ממשלת “שינוי” (בהובלת פשיסטים מוצהרים ומוכרים, אבל לא ניכנס לזה כרגע).
מה החישובים שנתניהו עושה כשהוא מדרדר את המצב למקום הזה? הנה כמה נקודות ציון.
- נתניהו יודע שברגע שיתחיל מאבק מדמם, האינטינקט הכלבי של האנשים שחושבים על עצמם כציונים (סליחה אם אני פוגע במישהו, אני לא מכיר מונח מתאים יותר לתיאור דחף ציות מושרש ועמוק כל כך) יגרום להם לסתימת פיות מיידית וחד כיוונית עד שוך הקרבות והחלמת אחרון הפצועים. הם יצטרפו לתמיכה בצה”ל, ורבים מהם יתגייסו למילואים בעצמם. הביקורת תישכח ואף תיאסר. עבור מנהיג במצבו, זו מתנה אדירה: מדמות מותקפת ומושחתת הוא נהיה בבת אחת המשענת והמרכז של המאמץ היהודי למנוע שואה נוספת באמצעות כוחו ותושייתו של צה”ל, המוסרי והמרגש. רווח נקי.
- נתניהו יודע שמאבק מדמם, וביתר שאת מהרגע שיתחילו למות חיילים, יגזור על התקשורת שתיקה מוחלטת והימנעות מעיסוק בכל נושא בלתי קונזצנזואלי – כלומר ארגון עידוד ותמיכה מורלית לצה”ל וחייליו, ושיווק נונסטופ של ניתוחים חמורי סבר על תרחישים, מערכות נשק (שאיומים מרומזים על פעולה קיצונית ואלימה במיוחד, לכשיכלו כל הקיצים, כמובן מסיימת אותם תמיד). גם כאן – רווח נקי.
- נתניהו יודע שבאווירת מלחמה הסיכויים של חלקיקי “מחנה השינוי” לגבש הסכמות שיאפשרות פעולה פוליטית מתואמת שואפים לאפס. באווירה כזו, הסיכויים של בנט, סער, גנץ וליברמן לשווק לציבור שלהם, ולציבור הישראלי בכלל, ממשלה עם מרצ והעבודה בתמיכת הערבים – הסיכויים האלה, האפסיים גם כך, הופכים לבדיוניים בתרחיש כזה. שוב, רווח נקי.
- נתניהו יודע שיריביו הפוליטיים המשמעותיים כרגע – קרי בנט וסער – הם מבולבלים וחלושי דעת. הקלף שהם מחזיקים בידיים כרגע הגיע אליהם בדרך נס, ובכלל לא ברור שייפול לידיהם שוב. הלחץ הפנימי והחיצוני על בנט וסער, במקרה של סכסוך מדמם, להצטרף לממשלת אחדות בהנהגת נתניהו, או לכל הפחות להבטיח את תמיכתם בשעה קשה זו, יהיה עצום. הסכנה של הישארות בחוץ, לצד עוכרי ישראל והבוגדים הערבים והיהודים – האנשים שעד לפני שבועיים בנט וסער היו שותפים מלאים להוקעתם, הכתמתם ורדיפתם – הסכנה הזו עשויה להיראות מפחידה מדי עבור אחד מהן, או שניהם. הקלף הנדיר שהגיע לידיהם הוא בעל משמעות וכוח רק בתרחיש של שקט ופכחון ישראליים נדירים. טילים, תותחים ולוויות ישאירו מהקלפים האלה אבק.
מה אפשר לעשות? לטפח מצפון אזרחי פעיל. להתנגד ולסרב לקחת חלק, ולהפוך את הפלסטינים, בישראל ובשטחים הכבושים, לבני אדם שווים לנו בדיוק בדיון הפוליטי בישראל. אבל זה, להוותנו, כבר לא יקרה.
לא יודעת אם אני יותר מסכימה או יותר בוכה.
לא מבינה איך אתה יכול לחשוב כך ולהמשיך לחיות בארץ.