ביידן לא לגמרי איתנו, וגם לא אוקראינה. והטיפול בקורונה? איך נאמר: פחות ממיטבי. אבל אסור לדבר על זה, קובעת קהילת נטפליקס. על עונה חדשה בסדרה שמרגשת את כולנו
יש מעט נושאים פוליטיים חשובים ובוערים יותר מצלילות המחשבה של מנהיגים, ובייחוד כאלה בעמדות השפעה על מה שניתן לתארו בלא הגזמה כגורל האנושות. מדינות שמחזיקות בכלי נשק גרעיניים, בייחוד, או כאלה שנמצאות קרוב למוקדי אנרגיה וצירי סחר גדולים, או חולשות על טריטוריות ענק, עלולת להמיט נזק אדיר על חלק בלתי פרופורציונלי מתושבי כדור הארץ.
בחודשים בראשונים של הפלישה הרוסית לאוקראינה כלי תקשורת מערביים עסקו רבות בבריאותו הנפשית של פוטין, במה שנראה היה כמו קמפיין אמריקאי כושל שלא ברור מה הוא נועד להשיג בדיוק (הרי הרוסים לא ישתכנעו על ידי CNN שהנשיא שלהם מטורף, ואיך המחשבה השגויה שפוטין מטורף תעזור במשהו לאמריקאים ומי שנמצאים תחת מטריית התעמולה שלהם, חוץ מלדחוף אותם לפניקה גדולה יותר?).
כך למשל הטיימז כתב על פוטין כותרות כמו “מבודד, חסר יכולת להגיון ומפחד על בריאותו“, סאן הבריטי טען ש”בריאותו של פוטין הידרדרה דרמטית כך ששיקול הדעת שלו סביב אוקראינה נפגע“, והבוסטון גלוב פרסם על פוטין מאמר שכותרתו “אישית אני חושב שהוא מטורף“. גם CNN, כלי תעמולה אמריקאי שהתוכן שלו גובל בפרודיה, לא נשאר מחוץ לקלחת וטען בכתבה ש”יש המון ספקולציות על מצבו המנטלי של פוטין“.
גם בארץ אנחנו מכירים טענות כאלה, ונתניהו אפילו לקח את אולמרט לבית משפט בגלל שהאחרון אמר עליו ועל משפחתו שהם חולי נפש.
מצבם הנפשי ובריאותם הנפשית של מנהיגים, וצלילות מחשבתם, מוסכם על הכל, הנם נושא רציני וראוי לשיחה (ארה”ב במיוחד מתה על הקו הזה, ומאפיינת מנהיגים של כל מדינה שהיא רוצה לפלוש אליה כמופרעים: סדאם חוסיין, קדאפי, פידל קסטרו ומי לא? כולם משוגעים. זו פשוט תכונה של מנהיגים לא אמריקאיים. אה רגע, גם על טראמפ, בוש וניקסון אמרו שהם משוגעים, אז אולי זו תכונה של נשיאים לא אמריקאים-דמוקרטיים? נתהה כולנו יחדיו).
אבל מה קורה כשיש בבית הלבן נשיא שנראה בעשרות הזדמנויות כשהוא סובל מדיסאוריינצטיה מרחבית בולטת לעין? שנראה כאילו הוא במצוקה ומתקשה להשלים משפט? שאומר דברים חסרי הגיון? או נכון יותר מה עושים כשיש בבית הלבן נשיא כזה מהמפלגה הנכונה, כלומר המפלגה הדמוקרטית, שמאגדת את כל מאמיני הזרם הפוליטי ‘נטפליקס’ בעולם? טוב ששאלתם. במקרה כזה זה לא מנומס לצחוק עליו. זו גילנות.
אני תוהה אם בשלב הבא הדמוקרטים ימנו גוויה לתפקיד הנשיא, ויאשימו את כל מי שמצביעים על האבסורד בגוויתנות, שהיא הפרעת אפליה שמבוססת על העדפת אנשים חיים בתפקידי מפתח? הישארו עמנו.
דיסקליימר: הקטעים האלה של ביידן מצחיקים אותי. ואחת הסיבות המרכזיות שהם מצחיקים אותי היא ההכשחה וההתעלמות הגורפת שהם זוכים לה מצד אנשים שמשתייכים לקהילת מאמיני נטפליקס ומי שלא לגמאי משתייכים לקהילה הזו אבל מרגישים אמפטיה מסויימת אליהם, או לעמדות הלכאוריות שלהם.
והצלילות, היציבות, האוריינטציה ההתאמה לתפקיד של ג’ו ביידן הן לא הסוגיות היחידות הגלויות לעיניי כל העולם שמחנה השמאל הממסדי (הפריבילגי, הלבן, השבע, הממוגדר למוות וכו’) מנהל לגביהן סוג תמוה במיוחד של מלחמה פסיכולוגית, שנועדה לצייר, בפשטות, את מי שמצביעים על השמש כמכחישי תאורה.
מעמד הנטפליקס, באופן סדרתי ועקבי, נמנע מעיסוק בשאלות של מהות ומתעסק במקומן באובססיה (מובנת לגמרי: שקרים כל כך גלויים מצריכים אנרגיה אדירה לתחזוקתם) בשאלות של נראות, נימוס, נאמנות כללית ומופשטת ושאר הבלים.
כך המלחמה באוקראינה, שוושינגטון לוקחת בה חלק מרכזי, מוצגת כעניין של בחירת צד במאבק דיכוטומי בין טובים ( נטפליקס, ביידן) לרעים (פוטין, הרוסים, במקום שתידון מזוויות אותנטיות, למשל: תוחלת, סיבות, דרכים אפקטיביות לסיום.
הרי לא צריך להיות מצביא גאון עם שירותי מודיעין ודייטה אינסופי לרשותו כדי לחשוב שארה”ב תתקשה לנצח את רוסיה במגרש האחורי שלה בעזרת מדינה מושחתת ומפורקת שהרוסים מכירים בה כל מילימטר וכל דמות, בזמן שרוסיה נהנית מתמיכה והזדהות משמעותית של חלקים גדולים מהאוכלוסיה הנכבשת/משוחררת (בחלקים שרוסיה סיפחה יש רוב אתני רוסי אבסולוטי).
כבר שמונה חודשים שהמלחמה באוקראינה מתנהלת וארה”ב מזרימה לשם כמויות עצומות של נשק וסיוע מכל הסוגים, בלי שום תוצאה נראית לעין חוץ מהקזת דמה והתפוררותה האיטית של אוקראינה. הרוסים לא נחלשו מילימטר צבאית, כלכלית או תדמיתית. פוטין חזק על כסאו. הרובל שומר על כוחו. ייצוא האנרגיה הרוסי ברמות קרובות לשיא. ולא פחות, ואולי יותר חשוב: רוסיה לא קרובה לנצל אפילו חלק קטן מכוחה הצבאי מול אוקראינה. רוב צבאה הסדיר, הנשק המתקדם, היחידות המיוחדות, כוחות המילואים, האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים – אלה בקושי, אם בכלל, הוטלו לקרב.
אז מה התוחלת של הקמפיין האמריקאי? מה הוא משיג? מה הוא השיג בשמונה חודשים של הרס אוקראיני, בהובלת נשיא שנראה ונשמע לחלוטין כאילו הוא נועד לייצג את מי שהוא אכן מייצג – קהילת המנויים של נטפליקס?
שאלות כאלה אסור לשאול. הן מייד הופכות את שואליהן לנציגים בשכר של הקרמלין (כמובן), למי שנגועים בשנאה מעוורת לארה”ב או מי שהם – תחזיקו חזק – משוגעים בעצמם.
גם בקטסטרופה הקודמת שתפסה את העולם בגרונו, הלא היא משבר הקורונה, נהג אותו מעמד באותו אופן: אישור מוחלט על שאילת שאלות והפיכת דיון רחב, עקרוני ורב פרספקטיבות לשאלה אחת ויחידה של הזדהות: מי בצד של המדע, מי בצד של עבודת האלילים.
אבל איך עשרים או שלושים אנשים, פוליטיקאים, אנשי עסקים ורופאים, מייצגים את ‘המדע’? האם בכלל יש דבר כזה, ‘לייצג את המדע’? מה, יש למישהו בעלות על עקרונות יסוד טהורים של הקיום הפיזיקלי והחשיבה הלוגית הטהורה ונטולת הפניות וחולשת האנוש? יש מחנה פוליטי כזה? אלוהים, איזה שטויות מגוחכות. זה מחזה מוסר לילדים בני 8.
נאסר עלינו לחלוטין לשאול שאלות בתקופת הקורונה, ולהעמיד באור פחות ממעריץ וסוגד את מי שהובילו את המדיניות. לא על הסגרים, לא על הפאניקה, לא על החיסונים, לא על התו הירוק, לא על ההתנהלות של הדרגים הפוליטיים והמקצועיים, לא על ההסכמים המושחרים, לא על הפרוטוקולים המצונזרים, לא על פרקי הזמן הקצרים להתמיה שהמערכת לקחה כדי להנפיק אישורים ששמים בסיכון מליארדי אנשים בעולם, לא על הרכב הוועדות המחליטות והקובעות, לא על השותפות של ההון-שלטון-תקשורת ביצירת משטר חדש, בלתי ליברלי משורשי קיומו, על על היווצרותה של מדינת מעקב טכנולוגית מפחידה.
לא הורשינו לשאול שום דבר, כמו שאנחנו לא מורשים להביע את דעתנו על המלחמה באוקראינה, וכמו שצלילותו של ג’ו ביידן היא מחוץ לספקטרום הנושאים המותרים בשיחה ובדיחה.
אולי תסביר מה הקשר בין זה שיש רוסים באוקראינה למתקפה אלימה על האזור?
אחד מצדיק את השני?
אם הרוסים האתניים באוקראינה נמצאים תחת התקפות אלימות וסובלים מאפליה לסיפור הרוסי שהיא נכנסת כדי להגן עליהן יש הגיון בסיסי (אפשר להאמין לו או לא, אבל הוא לא מופרך לחלוטין)
אני משם.
משפחתי עדיין שם.
עד עכשיו חיינו כולם ביחד, רוסים ואוקראינים.
הסיפור הזה פשוט מומצא.
זה מוזר מאוד לראות מה אתה כותב, אני מקווה שזה רק מחוסר ידע.
מעניין שנציגיו של פוטין צריכים לנדוד להרי אורל כדי לצוד מתגייסים. עד כדי כך מצבם טוב. אבל מה יש לצפות מבולמוסן של פייק.
ואגב, שני חברים טובים שלי ברחו מרוסיה (ממוסקבה) לחודש בטורקיה, וגילו דרך בני משפחתם שהם מגויסים. לשניהם – הפתעה – אין שום ניסיון צבאי. הם היו צריכים להיות “מוטלים” למערכה. פוטין עושה עכשיו מה שסטאלין עשה במלחמת העולם השנייה – מטיל את העם הרוסי לקרב בלי שום הכשרה. ככה הדפו את היטלר כל מיני אסירים משוחררים ואנשים מסכנים שפשוט היו בשר תותחים. אין לשלטון ברוסיה כבוד לחיי אדם של הנתינים. התמונות של מייקל מור מהסרט פרנהייט 11, שבהם רואים נציגים של הצבא האמריקאי מנסים לשדל נערים שחורים מהפרברים להתגייס, אכן דוחות, אבל ברוסיה לא מנסים לשדל – פשוט מגייסים אותך, בכפייה, אחרת תלך לכלא. וכן, ברור שגם ארה”ב משוחתת בדרכה, וכנראה משמנת את המלחמה מאינטרסים, אבל כל מה שדפוק באמריקה – תכפיל פי מיליון ולא תגיע לקרסולי מה שדפוק ברוסיה. עצוב שאתה מדבר מחוסר ידיעה. כל המעמד הברנז’אי הרוסי, הנטפליקסי, אם תרצה, בורח מרוסיה, כי הוא לא רוצה להתגייס, כמו שאתה כנראה לא תרצה להתגייס כדי להגן במחסומים על יהודים שמאויימים על ידי פלסטינים שמסביבם. זה מה שמכעיס אותי – כותב בלי לדעת על מה הוא כותב.
ממש כך.
את מי פוטין יגייס? את החברים האוליגרכים שלו? את הבת של אברהמוביץ׳?
רודף אחרי רוסים תמימים בגיוס כפוי לפרוייקט הקולוניאליסטי שלו
כל מילה בסלע
כל הלעומתנות הטוויטרית הזו שלך היא לא בלתי חיננית ולעיתים משעשעת. גם הדאחקות על ביידן זה חמוד, אם כי לא חדש וניתן למצוא כמו זבל בכל רשת או חשבון אלט-רייט גנרי.
אלא שכל ה״פרשנות״ והציוצים שלך על אוקראינה ופוטין גובלים כבר ברוע טהור ומזוקק. מזכיר מאד את הטורים המוקדמים שלך באתר מידה בהם לעגת ביהירות לכל מיני תיעודים על קורבנות הנכבה
כן אמריקה, לא אמריקה, יש רשע אחד ברור ומובהק בסיפור הזה. כן, כך ממש, כמו פעם. משמים ופשוט. נקסט.
הרוסים לא יושבים אצלך בסלון, אלא מנהלים פלישה אלימה למדינה ריבונית ודמוקרטית, וכל עוד האוקראינים נלחמים ומגינים על חירותם, כל דבר פחות מהתמיכה והסיוע שכרגע ניתנים לה מהמערב – בהובלת ארה״ב, כן – יהיו בגדר חרפה בקנה מידה היסטורי
ברוב הקדנציה השניה שלו, רונלד רייגן היה רחוק ממיטבו. שלא לדבר על שנותיו האחרונות של מנחם בגין. בשני המקרים לא דיברו על זה, אם בכלל בתקשורת.
לגבי ביידן, אגב המצב שונה, יש כאלה אנקדוטות של בלבול בשמות שמריצים שוב ושוב בפוקס ניוז וכאלה, אבל מבחינת שליטה שלו בפרטים ובמצב הוא רחוק מתיאוריות ה״גוויה״ שלך.
לגבי הטענות שלך ״הרוסים לא נחלשו מילימטר צבאית, כלכלית או תדמיתית….רוסיה לא קרובה לנצל אפילו חלק קטן מכוחה הצבאי מול אוקראינה. רוב צבאה הסדיר…בקושי, אם בכלל, הוטלו לקרב. ״
לא ברור על מה מבוסס. תיאור שכל כך רחוק מהמציאות, שלפחות היה ראוי למראי מקום או הוכחה כלשהי.
זה לא בדיוק נשמע כמו רוסיה שצבאה נתפש במערומיו מול כל העולם, מדינה שקונה נשק מאיראן (ומגששת גם בצפון קוריאה), מגייסת אסירים לצבא הכמעט לא מתפקד שלה וממלאה מכסות גיוס באנשים שנחטפים בתחנות רכבת.
נראה לי שהתבלבל לך משהו בהשוואה בין המצב בארה”ב למצב אצלנו בנוגע לקורונה, וההשוואה לא פשוטה כל כך.
קודם כל, התקשורת בארה”ב ממש לא היתה אחידה כמו פה בנוגע למגפה – לאורך כל התקופה. המדיניות שאתה יוצא נגדה לא היתה אף פעם בקונצנזוס בטלויזיה ובעיתונות.
מחנה השמאל הממסדי בארה”ב ? לא קיים בכלל שמאל במפלגה הדמוקרטית (מחוץ לשוליי השוליים), בוודאי לא בתקשורת המיינסטרים כולה. מה שיש זה “שמאל” שהוא מה שפעם קראו לו ימין או מרכז ליברלי והיום אפשר לקרוא לו “50 גוונים של מרכז” שמתחזה לשמאל. כלכלה ? ההפך משמאל. מדיניות חוץ וביטחון ? ניצי עד הסוף. זכויות אדם ואזרח ? רק בתחומי ארה”ב + לאזרחי ארה”ב + מה שתאגידים יתמכו בו, ורצוי מאוד לא להיות בני מיעוטים.
התקשורת המרכזית בארה”ב ממש לא שמאל, ואפילו לא רק “שמאל” (למשל, פוקס ניוז הגדולה ביותר בטלוויזיה). מי שמעז לערער על הנרטיב הרשמי בקשר למדיניות החוץ והבטחוןף לא משנה מאיזה כיוון, מוקע מטוויטר ומיוטיוב בצורת חסימה או אי-קידום דרך האלגוריתם באשמת קידום פייק ניוז או סוכן של סין/רוסיה הרשעות).
שנית, מה יש אצלנו ? לכאורה זה דומה, אבל הרבה יותר מורכב. מפלגות השמאל היחידות, מרצ (אני נותן לה פה הנחה גדולה בהגדירי אותה כך) וחד”ש הן קטנטנות, חד”ש מוקצית ע”י כמעט כל המערכת הפוליטית ומרצ לא רחוקה מזה. כל השאר, כשמחשבים ממוצע כלכלה/חוץ ובטחון/זכויות זה מרכז, מרכז קיצוני וימינה מכך. חלק מהם לאומנים שמבינים שהם לאומנים וחלק מהם לא מבינים את זה. העבודה שמאלנית קמעה מבחינה כלכלית ולא שמאלנית מאף בחינה אחרת. מי שלא שייך ללאום העליון כמובן צריכים להגיד תודה כל יום שהם לא חיים במדינות השכנות. רע”ם, תע”ל ובל”ד הן מפלגות לאומניות פלסטיניות במוצהר, גם אם הן רגישות לערכים ליברליים מסוימים בגלל שהן מייצגות פלסטינים (אבל חס וחלילה סובלנות למיניות ומגדר לא אולטרה שמרנים או לאתאיזם) . התקשורת כולה היא מרכז קיצוני וימינה מכך, עם ייצוג הוגן פה ושם ליהודים שמאלנים, כל עוד הם נשבעים להיות ציוניים (אלא אם הם חרדים), אחרת לא יקבלו יצוג הוגן בתקשורת. סוציאליזם דווקא רואים גם בשמאל וגם אצל החרדים (כל עוד הם נהנים ממנו), גם במרכז וגם בחלק מהפלסטיניות. ענקיות האינטרנט דווקא לא שמות זין על שמירה על נרטיב המיינסטרים הישראלי. כנראה שאנחנו קטנים מדי.
מה יוצא מכל הסלט הזה ? לא יודע, אבל בוודאי לא אנלוגיה פשטנית כמו שכתבת.
ולגבי הסיפור הרוסי שהיא נכנסת כדי להגן עליהן – זה היה יכול להיות נכון ובסיס עם הגיון מסוים, אבל א. לרוסיה המודרנית היסטוריה אימפריאליסטית שמחשידה אותה אוטומטית. ב. זה עובדתית לא נכון בערך מהשבוע השני למלחמה. זה לא שרוסיה עצרה בקו הגבול הפנימי בין לוהנסק ודונייצק לשאר אוקראינה ואז עצרה. היא אפילו לא הסתפקה בשתי המחוזות האלו בעת ה”משאל” על הסיפוח. זה שהסיפור האמריקאי על המאבק הזה רחוק מלהיות התמונה המלאה לא אומר שהסיפור הרוסי לא רחוק ממנה. שתיהן אימפריות, ולשתיהן עומדת חזקת השקרנות כהנחת יסוד וביתר שאת במקרים שבו שתיהן מעורבות.