בניגוד לזמנים קודמים במסעו של האדם על כדור לכת זה, בימים שלנו השליטה של כהני השבט על המידע הזורם אל ומתוך המרחב הפוליטי, בחלקים גדולים מהעולם, רחוקה מלהיות טוטלית. זה לא שהם איבדו את המוטיבציה, הם איבדו את היכולת: האינטרנט מספק לכל אדם מקלט ומשדר רב עוצמה עם יכולת מובנית להעביר כמעט כל מידע שירצה פנימה או החוצה. 

יחד עם זאת, הרוב הגדול של האנשים בוחרים להישאר בתוך הגדר המתוחמת שהממסדים הקימו עבורם, איפה שהדיונים הכי חשובים הם זהות שופטי בית המשפט העליון או הועדה הממנה אותם, הויכוח מדינה אחת או שתיים (או פשרה יצירתית חדשה!), פרקים חדשות של סדרות חדשות וישנות בנטפליקס (הרשת של הממסדים האמריקאים להבאת בני האדם למצב פוליטי תודעתי של צמח), סרטונים על כלום ברשתות החברתיות השונות ואולי גם לימודים ועיסוקים מקצועיים שונים, שהם כמובן לא רעים בפני עצמם אבל לא עושים שום דבר טוב לגאול את האדם במובן משמעותי, כלומר פוליטי.

במובנים רבים אנשים שחיים בעולם שבו יש גישה לאינטרנט ובוחרים להישאר בתודעה ממסדית הם בדיוק הפיל שנשאר עומד במקום בגלל שהרגל שלו קשורה בשרשרת של כלום לענף דקיק שלא יכל לקרוע כשהיה רק גור קטן. 

כל מה שאנחנו רוצים לדעת אנחנו יכולים לדעת. כל מה שחשוב לדעת אפשר לדעת: על עומק הזדון של הממסדים המדינתיים השונים, על השקרים המפלצתיים שהם מספרים לנו בכל תחום, על סדרת ההונאות שהביאה אותנו למצבנו הנוכחי העגום: ברפואה, בפוליטיקה, במלחמות, בארגוני ביון, במהפיכות יזומות ומתוכננות, בשוד והרס של חברות וחבלי עולם,  בהרעלה שיטתית של הגוף והנפש בחומרים מזיקים, מסוכנים ומערערים, במה לא? 

במובן העקרוני, צריך לומר, שום דבר מזה לא חדש: היצירה התרבותית וההגותית לכל אורך ההיסטוריה בערך רצופה מפני אזהרות על כוחו המשחית של השלטון. רק בזמנים שלנו, שבהם הטמטום פשה והבורגנות נעשתה חלולה וריקה מכל מחשבה וערך או עיסוק במשהו שאינו קניות וציות, השתכחה מאיתנו האמת הפשוטה הזו שאין בה שום דבר שערורייתי: זו פשוט עובדת קיום. כמו כוח הכבידה או חוק שימור החומר, אנשים נעשים רעים, שלא לומר סדיסטים (כלומר שואבים הנאה מצערו של הזולת) ופסיכופתים (כלומר חסרי כל יכולת לאמפטיה ושואבים ריגוש מענג מכאבו של הזולת) כשיש בידיהם כוח גדול שאינו מבוקר ואין מולו כוח נגדי. זה הדבר הכי פשוט בעולם. זה חוק טבע. זה חוק בסיסי של הקיום האנושי. זה החיים. 

אבל הממסדים בזמנים שלנו הלכו כל כך רחוק בפשע וברשע שהם מרגישים חובה לעצמם להילחם באמת הפשוטה הזאת ולנסות להכחיד אותה מקיום, כלומר מהאיטואיציה האנושית. זה כל מה שנשאר מהממסד בימינו, ברמה הנורמטיבית והפסיכולוגית: מלחמה מתמדת בכל ספק, פקפוק ושאלה כ”קונספירציה” או כ”הזיה”. 

ממתי אנשים עם כוח פוטרים את עצמם ממענה על שאלות ואתגרים בעזרת מסגור השואלים והמאתגרים כלוקים בשכלם ונפשם? איך יכול להתקיים שלטון ייצוגי במרחב שזו הפרקטיקה הנהוגה בו? 

האם אפשר לייחס לממסדים פוליטיים שמדברים כך על אנשים שחייבים לציית להם (אחרת תבוא משטרה ויבואו פיטורים ומי יודע מה עוד יבוא) אפילו צל של כוונה טהורה או מצפון נקי? האם הפרקטיקה הזו לבדה לא מספרת לנו שהממסדים הפוליטיים (וכל הממסדים הם פוליטיים) איבדו את דרכם, וההגמוניות המחזיקות בהם נמצאות כבר בשלב די סופני של ניוון? 

לא שהם העניין, אלא אתם, אנחנו. ולנו, לכל אחד ואחת מאיתנו, יש את החובה לדעת מה שהממסדים והשלטון לא רוצים שנדע. בזמנים שלנו זה מאוד מאוד פשוט, ומי שלא עושים אפילו את המאמץ הקל ביותר להגיע למידע הזה הם פושעים של ממש נגד עצמם, נגד המשפחות והחברה שלהם ונגד האנושות, במובן ממש פשוט ולא דרמטי: אם הבורות שלנו מאפשרת את השגשוג של הרוע, בחירה להישאר בבורות היא השירות הכי טוב שאפשר לעשות עבור ממסדי הרוע. 

אם אתם עדיין ישנים בקיץ 2023, אפשר לרחם עליכם, אבל רק בקושי. 

–

מאיפה להתחיל? הראיון הזה של רוברט קנדי ג’וניור אצל ג’ו רוגן יהיה התחלה טובה. השיחה של דר’ דייויד מרטין בפרלמנט האירופי על המקורות והמאפיינים של הקורונה גם היא חשובה מאוד. אפשר לקנח בהרצאה של ג’ון מרשהיימר על המלחמה באוקראינה, והאחריות של המערב לה.

ואם יש לכם עוד ערב אחד פנוי, או שניים, אז אני ממש ממליץ על היפרנורמליזיישן.

–

ואל תשאלו “ומה?” או “מה אחר כך?”. קודם תסכימו לקבל את זה ששיקרו לכם בכל נושא כל החיים, ושכל מה שאתם בטוחים שהוא אמת, ובייחוד כל מה שאתם מאמינים שהוא אמת מקודשת הוא בולשיט פרי תעמולה. משם אפשר להתחיל מסע רציני לחופש. רק משם.