כמו שאמרו כבר הרבה לפני, הדברים היחידים שחשוב לדבר עליהם הם אלה שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם, בטח לא בשיח המיינסטרימי הזה. בוידיאו הפעם אני מדבר על כמה מהנושאים האלה. כן, תוך כדי המלחמה. אולי כי אני פחות מחוייב לאתוס הישראלי המקודש של להיות מופתע והמום כל הזמן
תודה!
בחזרה (:
תודה על הקול המפוקח והחכם שלך. אני מוצאת את עצמי נעה על קשת המחשבות אבל תמיד חוזרת לכאן. ביבי אשם בהמון דברים אבל הוא רק תולדה של מדיניות ארוכת שנים של אפרטהייד ודיכוי.
לקראת הסוף דיברת על נחמה. אני עדיין לא מוצאת אותה. ושוב, תודה לך.
אצלי יש סוג של הקלה ונחמה בלא להיות בתוך הטירוף, לא להיות חלק ממנו במובן של התשוקה הקולקטיביסטית הזאת. אבל נחמה גדולה, ממשית, בימים כאלה אין יותר מדי, זה נכון
👍
נאלמות המילים.
וזה לא רק התוכן של הווידאו הזה, אלא חוויית הלב ממנו הדברים נובעים. אני מרגישה את הסרטון הזה בלב ממש, ולכן ברור לי עד כמה הוא נובע מהלב.
אפשר לומר, שסוג התקשורת הזה הוא ממש ממש נדיר במחוזותנו.
מעבר לזה – נאלמות המילים. הכל שקוף ומדוייק כמו יהלום.
פייר נהרסתי מהתגובה הזאת. ייינעל העולם. תודה ענקית
תודה אלון יקר
על המצפון
על הלב הגדול שלך
על הידע וההקשרים שאתה עושה
ועל הנתינה
לנו.
עצב וצער וכעס על לראות ולשמוע עוד ועוד מאותו הדבר, רק גרוע יותר.
נחמה קטנה על כך שאני ובן הזוג שלי לא חלק מזה.
נחמה קטנה על הילד שלי שלא אמשיך לגלגל אליו את השקרים והטשטוש והתעמולה שאני גדלתי עליהם.
והרבה אהבה אליך, על הקול ועל התזכורת שלא משנה מה ואיך – אנושיות וחמלה הן תמיד תמיד הדרך היחידה.