למה (אני) צריך לכתוב את המאמר הזה

ישנן כמה סיבות לכתיבתו של מאמר שברור (לי) לגמרי שיתואר כפרובוקטיבי, אולי גם אנטישמי, ובוודאי ובוודאי אנטי ציוני. מאמר שיהיה קשה לחלק לא מבוטל מהקוראות והעוקבים שלי לעכל. ובכל זאת אני בוחר לעשות זאת, ולא רק מפני שאני נהנה ללכת על הקצה וליהנות מהמוניטין של כורה תככים מקצועי. הנה כמה סיבות למה אני כותב את מכתם הכפירה הזה:

א. כי הוגן ונדרש להגדיר מושגים, כולל, ובמיוחד, על ידי אנשים שקוראים תגר על תפיסות מקובלות. בדרך הזו אפשר גם להבין את המציאות לתפיסתך, וגם להתווכח איתך בצורה מבוססת. אם עבודה היא בעיניך מנגנון שיעבוד מעמדי, כך עליך לקרוא לה. ואם המשפחה היא בעיניך מוסד שנועד לקעקע את הזכויות הטבעיות של נשים, כך עליך לדבר עליה. בהירות מושגית והוגנות, אם כך, הן הסיבה הראשונה שאני כותב את המאמר הזה. כשאדבר על ציונות או על יהודים לבנים מעתה ואילך לפחות יוכל להיות ברור למה בדיוק אני מתכוון.

ב. בגלל שאני מרגיש שדורות על דורות של מזרחים ומזרחיות כמוני (להלן: יהודים חומים) גדלים בתחושה של זרות, חוסר שייכות וחוסר קבלה במקום שאמור לשמש להם בית. להם ולהן אני רוצה לומר: זו לא אשמתכם. המקום הזה לא נבנה עבורכם, לא תוכנן במחשבה על הצרכים והרצונות שלכם, ולמעשה בנוי מראשיתו כדי לגרום לכם להרגיש זרים ופחותים, באמצעות שימוש במנגנונים שתיכף ידובר בהם. תחושות ורגשות אלה של מודרות ופחיתות הן לא תוצר לוואי של השיטה הציונית, ולא תוצאה של עולם רגשי פגום אצלכם: הן תוצר צפוי לגמרי, ומכוון לגמרי, של השיטה. המקום הזה עובד, בליבת הליבות שלו, כדי לגרום ליהודים חומים להרגיש דפוקים ושווים פחות, תורמים פחות, מסוגלים פחות, טובים פחות, חכמים פחות, וכן הלאה וכן הלאה. זה לא קורה או קרה מעולם באופן ספונטני. זה מובנה. זה הקוד של המקום. זו הציונות. כשם שהיא עושה את החיים של פלסטינים בלתי אפשריים מילולית ואלגורית, כך היא שוללת אנושיות שלמה, כלומר שוויונית, מיהודים לא לבנים.

ג. כי חסרה לנו מאוד בשיח הרווח הגדרה של הציונות בעיניים רדיקליות ומזרחיות: לא רק תנועה של יהודים לבנים, מתוך עולמם ורצונותיהם של יהודים לבנים, אלא תנועה למען יהודים לבנים. החוליה הזו בשרשרת חסרה, וחסרונה יוצר בעיה אמיתית בהבנת המציאות.

ד. כי אני כותב אמת, ואמת צריכה שתיאמר. גם, ובייחוד, אמת בלתי ממסדית, לא מיינסטרימית וחצופה. מכל האמיתות, האמת הזו היא בעלת הערך הרב ביותר. אולי היא הצורה היחידה החשובה של אמת.

אפתח, ללא עיכובים מיותרים, בהגדרה מחודשת של הציונות. לפני כן רק אציין שההגדרה הזו לא מתבססת על כתבים, תאוריות או משאלות לב, אלא על התבוננות ישירה במציאות ובמה שהתרחש ומתרחש במרחב הזה מאז שהתנועה הזו החלה לפעול בו. כלומר, ההגדרה הזו מבוססת על התפיסה: הציונות היא לא מה שהיא אומרת שהיא, ולא מה שאומרים עליה שהיא. הציונות היא מה שנעשה בשם וכחלק מהציונות, על ידי המנגנונים המרכזיים של הציונות, קרי מדינת ישראל, ממסדיה ומוסדותיה. מדובר בנקודה פוליטית שחייבים לראות ולהכיר בה, מכיוון שהיא מאפשרת לנו לתרגם את המעשים אחורה לתפיסות וכוונות. בהיעדר הבנה של יסוד מארגן של הפעולה הפוליטית, מה שקורה בשדה פוליטי נתון עלול להתפרש ככאוס, או כהתפתחות “טבעית”. אבל במרחבים שבהם מציאות והתודעה ממושטרות באופן כל כך הדוק כמו הציונות לדורותיה, שום דבר לא מתפתח באופן ספונטני. המילים שאנחנו משתמשים בהם להמשיג את המציאות הישראלית בכל רבדיה, ואפילו השפה עצמה, כולל אופן ההגייה שלה, הן פירות פעולה פוליטית מכוונת, שנובעת מתפיסה שניתן לראות חוזרת שוב ושוב, אם בוחרים לא להיות עוורים לכך, בכל אספקט נשלט של המציאות במרחב הזמן והגאוגרפיה הציוניים.     

ואם כך נשאל: מה הדבר הפוליטי שהציונות באמת עושה ב150 שנה האחרונות? מהו הדבר שאפילו חימוש היהודים בצבא והקמת מדינה עצמאית הם רק ביטוי שלו (כמו שכל פעולה במציאות היא ביטוי של תפיסה ורגש)?

אם מקבלים את הטענה שהיסוד העיקרי במחשבה פוליטית הוא מערכת היחסים בין קבוצות שונות ובין היחידים לקבוצות השייכות שלהם,ואם שמים במרכז הבמה, היכן שראוי שיהיו, את התחושות והמחשבות של יהודים חומים ושחורים, מה שהציונות עושה ב150 השנה האחרונות, פחות או יותר, הוא יצירת הסדרים, פרקטיקות ונורמות שנועדו להיטיב עם קבוצה אתנית אחת על חשבון אחרות. כאן אסור לעצור. צריך להמשיך (באומץ מסויים), ולהגדיר:

הציונות היא תנועה פוליטית שנוצרה על ידי ועבור יהודים לבנים, ותכליתה המרכזית היא קידום מעמדם הכלכלי והתדמיתי של יהודים לבנים בשטחי ארץ ישראל-פלסטין.

כיצד מגשימה הציונות את תכליתה ושליחותה בעיניי עצמה, קרי העצמת מעמדם הכלכלי והתדמיתי של יהודים לבנים בארץ ישראל-פלסטין? מהם מנועי הכוח וההוצאה לפועל העיקריים של תכליתה הפוליטית?

מנועי הכוח העיקריים של הציונות נובעים מתכליתה והם

1) החזקת אדמה. היות והציונות היא תנועה פוליטית שבלב האתוס ושדה הפעולה שלה מצוי שטח אדמה נתון ומצומצם, תפיסת והחזקת אדמה היא המכשיר הראשון במעלה של התנועה הזו בהגשמת תכליתה, והיא מתבצעת בשני אופנים: א) החזקת יותר אדמה באופן בלתי פרופרציונלי לחלקה היחסי של קבוצת היהודים הלבנים באוכלוסיה הכללית בשטח נתון, וב) החזקה בלתי פרופורציונלית בפיסות האדמה היקרות והאסטרטגיות באותו שטח לפי אותו מפתח.

2) הפרדה גאוגרפית בשירות היררכיה תודעתית, תדמיתית, כלכלית ופוליטית. מראשית ימיה, הציונות שקדה על יצירת גטאות נפרדים לאוכלוסיות החיות במרחבי השליטה שלה, על בסיס הגיון שקוף, ברור וקנסיסטנטי: יהודים לבנים מקבלים יותר אדמה, והרבה יותר מהאדמה היקרה והחשובה, הכפרית והעירונית, בדגש על אדמה שמכילה אוצרות טבע שניתן להפיק מהם תועלת תיירותית וכלכלית. כרובד נוסף, יהודים לבנים חיים בנפרד מיהודים חומים ושחורים: בתנועת התיישבות לבנה, בערים ועיירות לבנות, במצפים לבנים ובמושבים לבנים (בכל אלה יש נוכחות מסויימת, מצומצמת, של יהודים חומים, ולעיתים אפילו ערבים, אך נוכחותם תמיד זעומה, והם תמיד חייבים להיות מולבנים נורמטיבית. נרחיב מעט בכך בהמשך, אך די שנאמר: בשום מרחב גאוגרפי לבן היתרון המספרי של היהודים הלבנים אינו מאויימת לעולם).

ההפרדה האתנו-גאוגרפית, מהמאפיינים החשובים והבולטים של הציונות בכל ימיה, מקלה על הפרדה בין אוכלוסיות במרחבי המציאות והתודעה הפוליטיים: היא מאפשרת הענקה קלה של טיפול עודף מכל הבחינות ליהודים לבנים: ראשית בהקצאת אדמות נוספות ושימושים חדשים ורווחיים באדמות ישנות, כמו גם בחינוך, ברפואה, בגישה למשאבים והזדמנויות, בהנחלת דימוי (עצמי וחברתי) אליטיסטי ודומיננטי, דימוי שכמובן מוגבר באמצעות טיפוח נחיתות ואפליה לרעה מקבילות בקרב יהודים חומים בכל תחומי החיים.    

3) שימוש מניפולטיבי בבלעדיות על סיפור ההיסטוריה. מראשית ימיה ועד ההווה, הציונות, תוך משחק על המרכזיות של ההיסטוריה ביהדות ובתודעה היהודית (ובהבניית תודעה פוליטית אצל בני אדם בכלל), בוחרת לספר את ההיסטוריה אך ורק מזוויות שידגישו את עליונותם המוסרית והאינטלקטואלית של היהודים הלבנים, ובדגש עצום בהקשר של הציונות עצמה. היהודי הלבן, בהיסטוריוגרפיה הציונית, הוא היוזם, המניע, הפועל, המתחבל, המממש, המחיה האדמה והשפה, קושר הקשרים הדיפלומטיים ומתכנן התוכניות הגדולות. אם ליהודים חומים יש בכלל נוכחות בסיפור הציוני, הוא פאסיבי ושולי: הם קיימים, והיהודי הלבן “מעלה” אותם לישראל ונותן להם תנאי חיים משופרים. באמצעות התחזות לאתוס גאולה כלל יהודי, בעודה לאמיתו של דבר תנועה פוליטית שראתה לנגד עיניה את האינטרסים של יהודים לבנים בלבד, הציונות מערימה על היהודים החומים, ומכריחה אותם לקבל תפיסת עולם שגזענותה העמוקה ידועה להם היטב.  

4) שליטה בדעת הקהל של הקהילות היהודיות בעולם דובר האנגלית, בראשם ארה”ב, ובמקומות אחרים.

5) רגשות אשמה מערביים על השואה.

על מה מתבססת טענתי שהציונות היא תנועה פוליטית של ולמען יהודים לבנים?

המאמר הזה אינו מופנה לאקדמאים, ולמי שיש להם פנאי לחקור ספריות חודשים ושנים. לפיכך הוא חייב לעשות קיצורי דרך טקטיים, ולהתבסס לא על דברים מוכחים ממחקר, אלא על מה שאנשים ממילא יודעים שהוא נכון.

אנחנו יודעים שהציונות היא של אנשים לבנים כי זה מה שמספרים לנו כל החיים: זה מה שמספרים ספרי הלימוד, זה מה ששמות הרחובות בכל עיר מרכזית בישראל (ז’בוטינסקי, בן גוריון, בגין, מוצקין, סירקין וכו’) מספרים. שלא אובן לא נכון: יהודים חומים לקחו חלק בשיבה או בהגירה היהודית לישראל במאות האחרונות, ואפילו שיחקו בה תפקיד חשוב, אבל הם לעולם לא הפכו לחלק מהמנגנון הציוני, והפרספקטיבה שלהם, הפרספקטיבה של יהודי ארצות ערב ואסלאם, מעולם לא צלחה את החומה האתנית הקשיחה של המנגנונים הפורמליים של הציונות. הן במישור הפרסונלי והן במישור הנרטיבי, הציונות כתנועה פוליטית מזוהה ומאורגנת (להבדיל מתנועה ונהייה עממית ומאורגנת למחצה של שיבת ציון, שהתרחשה במקביל ובמנותק) היא מפעל יהודי-לבן לגמרי.

רובנו ככולנו מבינים שבסיפור ובפרקטיקה הפוליטית הציונות היא עניין לבן לגמרי, וזה הבסיס הראשון להגדרת הציונות שלי.

הבסיס השני הוא העובדה הפשוטה לביסוס ולאישוש שבכל מקום שבו יש גישה קלה לתדמית חיובית והון משמעותי ליהודים לבנים בישראל יש רוב עצום. אין צורך לחזור פה על שמות הממסדים – הם ידועים, ואם יש חידוש במה שאני אומר זה שהם בכלל לא ממסדים שונים, אלא ממסד אחד ובו כמה ביטויים מקצועיים להגמוניה של היהודים הלבנים בתחומי התדמית וההון (יש לשים לב שלא מדובר בחומה בצורה, כזו שתהפוך ללעג וקלס את היומרה הציונית לייצוג כלל יהודי, ותשמש זרז לזעם מעמדי ואתני מסוכן. מדובר במסלול מכשולים מפרך דיו, ואטום דיו, לשמר רוב מספרי מוצק של יהודים לבנים בכל זירה שיש בה גישה לתדמית והון).

אם, מצד אחד, יהודים לבנים ממשיכים ליהנות מייצוג בלתי פרופורציונלי לטובתם בכל אספקט כלכלי ותדמיתי (כללי וכשהוא מפורק לביטויים מקצועיים שונים), ואם, מצד שני, אנחנו יודעים שהציונות היא תנועה פוליטית של יהודים לבנים, כל מה שנשאר לנו לעשות כדי לחבר בין שני חלקי המשוואה הוא להעניק שם ומשמעות לחלקה הנסתר, והוא הכוונה הפוליטית.

מכל מני סיבות שאין לי רצון או זמן לעסוק בהן, השתרשה אצל יהודים חומים התפיסה שהציונות אמנם עשתה דברים גזעניים (כמובן רק כלפיהם ולא כלפי ערבים, וגם לזה נניח כעת), אבל שאם היא נהגה כך מדובר בטעות, בחוסר תשומת לב, בנוהג רווח בזמנו, בלחץ של שנות הקמת המדינה, וכן הלאה וכן הלאה.

אני רואה בסיבות ובתירוצים האלה אבסורד, וביטוי לפחד אמיתי מהכרה בדברים כמות שהם, קרי: שיהודים מזרחים הופלו ומופלים באדמות, בשירותים, בגישה להון ולתדמית כי זו הציונות. כי היא תנועה לבנה של אנשים לבנים למען אנשים לבנים בשם אתוס לבן. ההודאה שגזענות ונישול סיסטמטיים כלפי יהודים חומים לא נובעת מטעות אלא מתפיסת עולם, שהיא מיסודות האתוס הציוני, מפחידה מדי עבור רוב המזרחים, שאני קורא להם יהודים חומים פשוט כי המילה מזרחי כבר עייפה והיא ממילא שיקוף של תודעה יודו-אירופית. הרי ביחס למי יהודי המגרב – מערב בערבית – הם “מזרחים”? ביחס ליהודי רומניה והונגריה, רוסיה ואוקראינה, פולין והבלטיות, שממוקמות מאות ואלפי קילומטרים מזרחה ממרוקו על הגלובוס?

הכל פוליטי. אין שום דבר מקרי בעולם. התוצאה של הציונות – אוכלוסיות שמופרדות גאוגרפית, כלכלית, פוליטית ותודעתית על בסיס צבע, אינה מקרית. היא תוצר של פעולה מודעת ומכוונת. הציונות היא תנועה של יהודים לבנים למען יהודים לבנים בארץ ישראל-פלסטין. בכך יש להכיר, ומשם לראות איך אפשר וכדאי לפעול. אבל בלי להכיר באמת הבסיסית והפשוטה (והמשחררת) הזו, ליהודים משום צבע לא יהיה פה חופש: הלבנים יישארו כבולים לשקר שלא הייתה אפליה ממסדית ושהם לא נהנים מפריבילגיות קבוצתיות מחמת צבע עור, והחומים שלא הייתה אפליה ממסדית ורק פגם עמוק כלשהו בעצמם עושה אותם נחותים יותר ומצליחים פחות מיהודים לבנים.

שאלות כלליות לעיונכם והנאתכם

מה היות הציונות תנועה של יהודים לבנים אומרת על טבעם ואופיים של יהודים לבנים?

שום דבר. הציונות היא תנועה פגומה ודפוקה פוליטית, לא אנושית. יהודים לבנים הם לא רעים יותר או פחות, זוממים יותר או פחות, או חמדנים יותר או פחות מכל קבוצה אחרת. המטרה שלי בהעלאת התפיסה הזו על הכתב היא לא כדי לעודד שנאה וחשדנות כלפי יהודים עם עור לבן, וזו תהיה טעות מטופשת להניח שזו כוונתי. כוונתי היא לחשוף אחד מהשקרים הכי מקובלים ונפוצים בישראל, בעולם היהודי, ובכלל: שהציונות היא תנועה כלל יהודית עם אינטרסים של כלל היהודים נגד עיניהם. זה בפירוש לא נכון, ויהודים לא לבנים חייבים להבין את זה כדי להילחם באופן אפקטיבי במישור הפוליטי.

הבנה אחרת חייבת להחליף את הציונות. יהודים חומים, מזרחים, מארצות ערב ואסלאם, ספרדים או איך שהם לא רוצים לקרוא לעצמם, צריכים להתנער מהציונות ומציונות באופן פעיל ויזום, כי היא המגף שדיכא את הוריהם וסביהם ומדכא אותם. זה ככה פשוט וברוטלי. יהודי חום ציוני הוא יהודי שדוגל בתפיסת עולם שלא רק רואה בו נחות, אלא פועלת כדי לשמר ולהעצים את נחיתותו. שזה די חבל, תסכימו איתי.

האם יש תקווה לתיקון? האם הציונות יכולה לתקן את דרכיה ולהיות לא גזענית?

לא. השפה, הסמלים, הפרקטיקות, הנרטיבים ההיסטוריים, הקודים ההתנהגותיים, התודעה, הגאוגרפיה, ספר החוקים למליוני סעיפיו – כל אלה מביעים ומקדמים גזענות, ומקבעים יחסי עליונות של יהודים לבנים כלפי לא לבנים (וכלפי ערבים שאינם בגדר בני אדם כלל בתפיסה הציונית) בכל אופן ואספקט אפשרי. האדמה כבר בנויה, הנדל”ן כבר מתומחר, האסוסיאציות כבר מקובעות, המנגנונים כבר מזויינים בבטון. שינוי של הציונות מחייב את שבירתה.

האם גזענות נגד אנשים חומים היא המצאה יהודית לבנה?

ממש לא. המרחב הלבן ספוג עד שורשי שיערו שנאה וגזענות פסיכיות לגמרי כלפי אנשים לבנים פחות, מרוסיה עד וושינגטון, מאוסלו עד ניו זילנד. גזענות ושנאה כלפי אנשים כהים יותר היא בעיה אנושית רחבה, ולא רק לבנים לוקים בה: גם במקומות שבהם כולם לא לבנים, אנשים כהים יותר נחשבים נחותים. בני אדם הם קצת מטומטמים באופן אוניברסלי בהקשר הזה.

מה שכן מיוחד ומכעיס בגזענות היהודית של הציונות הוא העובדה שהיא נעשית במקביל לשקר של אחדות ושוויון אמורים במסגרת האתנוס היהודי, או במסגרת המדינה היהודית. העובדה שמדינת ישראל, שהיא ממסד פוליטי של יהודים לבנים למען יהודים לבנים, כאמור, משווקת את עצמה כגוף שמחיל ומוקיר עקרונות של שוויון הן לעולם והן לאזרחיה, היא פעולה פוליטית מרתיחה במיוחד, ושפלה במיוחד. הסתירה הקשה הזו בין תעמולה למציאות יוצרת קושי עצום להתנהל במרחב הזה עם מינימום של יושר.

האם כל הלבנים פריבילגים וכל החומים דפוקים?

לא, וזה אף פעם לא כך במסגרות פוליטיות שאפליה היא מעקרונותיהן. לא כל הגברים חזקים מקצועית וכלכלית ולא כל הנשים חלשות מקצועית וכלכלית, כמו שלא כל הלבנים היו בעלי עבדים בארה”ב, ולא כל השחורים היו עבדים. העניין של “כל” הוא הולכת שולל. בכל מערכת עקרונות יש חריגים, בוודאי כזו שמנהלת חיים של מליוני בני אדם.

כשרוצים להבין לפי איזה עקרונות חברה מתנהלת, צריך להשתמש בסטטיסטיקה ושכל ישר. אם באוכלוסיה הכללית יש מספר שווה של שחורים ולבנים אבל בחציון התחתון של ההכנסות יש 80% שחורים, אפליה ממוסדת לא צריכה להיות היפותזה נועזת, אלא הנחת העבודה.

אם הרבה יותר אדמה, לצד האדמות היקרות והמקצועות הנחשבים נמצאים בידיה של קבוצת היהודים הלבנים בישראל (ביחס ליהודים החומים) זה לא מקרה ולא תוצאה שולית של איזה תהפוכות גורל חסרות שליטה. זו תוצאה פוליטית רצויה לקבוצה מסויימת. לא צריך להיות גאון להבין באיזו קבוצה מדובר.

מה עוד המודל שלך יכול להסביר?

 למען האמת, הרבה מאוד, ואי אפשר אפילו לגעת בחלק קטן מזה במסגרת כל כך מצומצמת. אבל ניקח למשל את נושא תשתיות התחבורה, וההפרדה שקיימת דה-פקטו, באמצעות פקקים ומכשולים, בין אזורי ישראל השונים. למה זה כל? האם זה משרת אתוס פוליטי מסויים?

את מי משרתת פרקטיקה של הפרדה? איזו קבוצה תכננה את ישראל כך שתימנע תנועה חופשית של אנשים בתוכה, הן גאוגרפית והן מעמדית? מי עשו שתל אביב תהיה מטרופולין מבודד וסגור לעצמו, ממש כמו ההתנחלויות בגדה או המצפים הלבנים בגליל?

ולמה ישראל מתוכננת כל כך גרוע, וכל כך מכוער? יש לכך, מן הסתם, הרבה סיבות. אבל אם מעיזים לחשוב שהציונות היא תנועה של יהודים לבנים למען יהודים לבנים, מבינים שהקמת מדינה שוויונית, פתוחה, יפה ומתפקדת היא לא בהכרח בראש סדר העדיפויות, כי אם מכסום הפריבילגיות עבור הקבוצה היהודית לבנה, כלומר מחירי נדל”ן מאמירים באזורי המחיה שלה, הפרדתה משאר המרחב, וריכוז מירבי של מרכזי בידור ותעסוקה-עילית בסביבתה.

אם המדינה הזו נוסדה ומתקיימת לא כדי לשמש בית לאומי לכלל היהודי וכולי (שזו בדיחה שאני מקווה שכבר רובם ככולם של קוראי התפכחו ממנה), אלא כדי למקסם את מעמדם התדמיתי והכלכלי של יהודים לבנים, הכל פתאום הרבה יותר מסתדר בראש. פתאום מובן מדוע מעבר למחוייבות מן השפה ולחוץ בשלל סוגיות, כולל אקוטיות ביותר, או למה הסביבה נראית ככה, למה התשתיות נראות ככה, למה החינוך והרפואה נראים ככה, במדינה כל כך עשירה על פי הפרסומים: כי שום דבר מזה לא פוגע באתוס הבסיסי של המקום, היא התשובה: שום דבר מזה לא פוגע במעמדם הכלכלי והתדמיתי של יהודים לבנים.  

אם אני צודק ועד כמה אני צודק אפשר וצריך להתווכח. אבל אני בטוח שהמאמר הזה יפתח את הראש והחשיבה להרבה מאוד אנשים עוד זמן רב קדימה. אני אסיים רק בנבואה קטנה, כהרגלי: שום דבר לא באמת מאיים על הקיום הישראלי, במובן הפשוט והמיידי. יש לה כוח צבאי בלתי פרופורציונלי, והמעצמה החזקה בעולם מגוייסת כליל לשורותיה. מה שיפרק את ישראל הוא לא מלחמה ולא אסון טבע. לא צפיפות ולא שינויי אקלים. מה שיפרק את ישראל, כלומר יהפוך את קיומה למיותר בעיניי הגוף והחזון שהקימו ומחזיקים אותה, היא פגיעה משמעותית במעמדם הכלכלי והתדמיתי של יהודים לבנים. ברגע שהמנגנונים בישראל יאבדו את היכולת להכתיב יחסי עליונות נחיתות לטובת יהודים לבנים, כמו שנבנו ונועדו לעשות, יסתיים הטעם לקיומה של הציונות, ולקיומה של ישראל.

זו הסיבה האמיתית שהנושא המזרחי הוא טאבו כל כך חזק.