בשבוע שעברת פרסמתי את הפוסט בשם האמת והחופש: למה קריטי להתעקש שגבר לא *באמת* הופך לאישה, ואישה לא *באמת* הופכת לגבר, שעוסק בסיבות מדוע חשוב להתעקש ששינוי מין אמיתי אינו אפשרי. למרות שזו כפירה נוראה באקלים הפוליטי הנוכחי.

הפוסט, שזכה לאלפי צפיות בינתיים, מעלה את ‘מבחן התאגיד’, כלומר: אם תאגידים גדולים תומכים בצורה נלהבת באג’נדה כלשהי, זה צריך לעורר חשד. כי אפילו בעידן המטושטש שלנו צריך להיות ברור לאנשים שתאגידים עוסקים אך ורק ברווח, ואין להם עניין קלוש בשום דבר אחר. תקראו שוב אם יש לכם ספק, כי זה אומר שאיזה תאגיד זר חדר לכםן לזרם הדם והתודעה.

השאלה המתבקשת, והיא שאלה שאכן הופנתה אלי כמה פעמים בעקבות הפוסט שהזכרתי, היא: מה יש לעולם התאגידי להרוויח מהצפת התודעה בהבדלי ומלחמות מגדר ומין? מה מרוויחות נטפליקס ואפל מ’זכויות טרנסים’?

בשבוע שעבר מניתי 5 סיבות מדוע כדאי להתעקש שגבר לא באמת הופך לאישה, ואישה לא באמת הופכת לגבר. 5 זה מספר יפה, אז השבוע אמנה כאן 5 סיבות מהותיות ועקרוניות איך ולמה העולם התאגידי מאוהב כל כך במלחמות המין והמגדר, ואיך הוא מרוויח מהן. חלק מהסיבות האלה יהיו מובנות מאליהן או כמעט מובנות מאליהן, ואחרות אולי יפתיעו. שזה בסדר גמור, אני חושב.

סיבה #1: על מה אנחנו לא מדברים כשאנחנו מדברים על להט”ב?

זו לא חידה מאוד מאתגרת. התשובה לה, למעשה, ברורה מאוד: כשאנחנו עוסקים בזכויות גייז וטרנסים, לסביות וקווירים (והשד יודע עוד איזו תת-סוגה יש וזוכה לאות משלה, הפסקתי לעקוב), על מה אנחנו לא מדברים? על דברים שמציבים את שלטון התאגידים בסכנה.

כשאנחנו עוסקים בלהט”ב אנחנו לא עוסקים בביקורת כלכלית, חברתית או פוליטית על השוד המאורגן של החיים, החברה, האדם, העולם, המרחב, הזמן, הנפש, התודעה, הגוף, העבר, ההווה והעתיד שמבצעים בנו התאגידים הגדולים, בהובלת האימפריה האמריקאית ויחסה הפסיכופטי לרווח. 0 עיסוק בזה.

(גם) בחסות המאבק הלהט”בי-מיני-מגדרי נשכחה מהעולם לחלוטין ביקורת מעמדית, כלכלית וחברתית. אנחנו לא עוסקים יותר ברווחים החזיריים של התאגידים ובהשתלטותם על עוד ועוד תחומי חיים ונכסים פרטיים וקולקטיביים, עם רמה הולכת ומתפרעת של מוניטיזציה לכל אספקט קיומי.

כך חברות בגדים וסוללות חשמליות, למשל, שמחריבות את כדור הארץ, מיטהרות מחטאיהן באמצעות שליחת משאית למצעד הגאווה, או הוספת דגל למשרדי החברה. כך חברות מזון מהיר ומחריד, שטיפת מוח אינטרנטית, בנקאות מרושעת ובעצם על עיסוק תאגידי אחר – מוודאות שהתודעה שלנו תהיה כלואה בעיסוק שאולי אינו מיותר לחלוטין בקשת המאבקים הפוליטיים האנושיים, אבל הוא בוודאי משני ושולי ביחס לצדק חברתי במובן הרחב, או ליכולת לקיים דמוקרטיה ושיח דמוקרטי פתוח בשלטון שאינו מוחזק ומתוחזק לטובת ועל ידי תאגידים.

כשאנחנו מוכוונים לעסוק במלחמות מין ומגדר אנחנו לא רק מפסיקים להתנגד, אלא הופכים שותפים של התאגידים לשוד ולחורבן המאורגן של עצמנו בשם שורת הרווח שלהם, שמותירה אותנו כל שנה עם פחות ופחות אוויר לנשום וקרקע לעמוד עליה. בהוצאה כספית מינימלית, מאית ממה שהם מוציאים על פרסומות ויח”צ, התאגידים הגדולים מוודאים שנהיה עוורים וחרשים למה שהם עושים. הם מניפים דגל ועושים סרטון בכמה פרוטות, וזהו. הם ניצחו.

רווח משני: ריסוק כוח הרצון והכוח הפוליטי של השכבות החלשות

ביצירת שיח ממוקד מיניות, ולא צדק מעמדי, נשמטת הקרקע מתחת ליכולתם של חברות וחברי השכבות החלשות ליצור התאגדויות פוליטיות אפקטיביות. אף אחד לא עוסק בזה – וגם הן לא עוסקות בזה, כי ממכרים אותן למרדף אחרי ניתוחים פלסטיים, ג’ינסים וסדרות.

כשהעיסוק בסוגיות מגדר ומין הופך, הלכה למעשה, לסוגיה הפוליטית היחידה שנשארה (לצד האקלים, אג’נדה מטומטמת, דיקטטורית, מעמדית ועושקת אפילו יותר שאעסוק בה בנפרד), למוקד הלהט, לאתוס, לסיבה לגיטימית לקנאות, עויינות, שנאה, החרמה, אין לאף אחד אפילו פנאי רגשי מינימלי לגבש תזה או מחנה שעוסקים בסוגיות הרבה יותר גדולות ועקרוניות של צדק, ייצוג ונישול.

כדי להבטיח שלא תקום אופוזיציה לשלטונם, התאגידים חייבים שנעסק במשהו אחר עם ניחוח אידיאולוגי. מין ומגדר מספקים פתרון מצויין.

סיבה #2: רווח כלכלי

קידום עיסוק אובססיבי בסוגיות מגדר ומין מקדם לא רק אינטרסים כלכליים עקיפים (אך מסיביים) של תאגידים גדולים, אלא גם אינטרסים ישירים מאוד. בניית זהויות מיניות חדשות מצריכה יצירת עולם שלם של תוכן עבורן, ותוכן הוא מנוע צמיחה עצום של הכלכלה האמריקאית. הוליווד מרוויחה מזה, נטפליקס ודומותיה מרוויחות מזה, סוכנויות הפרסום מרוויחות מזה, המגזינים הגדולים, יצרניות האופנה, הרשתות החברתיות – באמצעות יצירת הבטחה מרגשת של עולם חדש ומופלא של זהות מינית אחרת, מהנדסי התודעה האמריקאיים מצליחים להפנט את הצעירים לעיסוק במה שמתחזה לתרבות אבל הוא לחלוטין כלכלה.

ערוץ נוסף של רווח כלכלי ישיר הוא יצירת התמכרות לא רק ל”תוכן” (קרי: שטיפת מוח תאגידית וצרכנית שמתחזה לאידיאולוגיה), אלא גם לענפים כלכליים שלמים אחרים: מניתוחים וטיפולים תרופתיים לטרנסים – שוק של מליארדים בשנה שיש אינטרס כלכלי ברור לפתח – ועד נוגדי חרדה וטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים “תומכים” שילוו את בני ובנות הנוער שנפלו ברשת כל ימי חייהם כלקוחות שבויים שכבר לעולם לא ידמיינו, ולעיתים רבות גם לא יוכלו לחזור לחיים מחוץ לנטפליקס ולקוקטייל התרופות ההורמונליות ונוגדי החרדה.

מדובר בתעשיה של מאות מליארדים, שמפרנסת מאות אלפי יועצים, מטפלים, תומכים, רופאים, לוביסטים ועוד כהנה וכהנה, שרובם ככולם משתייכים לשכבת ההון או לשכבה או שתיים תחתיה.

העולם התאגידי, חשוב לזכור, הוא מקשה אחת, וכל איבריו מקדמים במשותף אחד את השני, מתוך הבנה אינטואיטיבית מאוד שקידום של תאגיד אחד מקדם את שלטון התאגידים כולם. נסטלה ופייסבוק? וולמארט ודיסני? זה אותו דבר.

עשיית בני אדם, ובייחוד בני נוער, צרכנים למשך כל ימי חייהם של תרופות, טיפולים וניתוחים היא אינטרס כלכלי עצום של התאגידים הגדולים. וזה עוד לפני שדיברנו על האינטרס הפוליטי המשלים, והאפל הרבה יותר.

 

סיבה #3: קולוניאליזם תאגידי-אמריקאי קלאסי

בארה”ב, כזכור, רדיפת גייז הייתה עיסוק לגיטימי לגמרי עד לפני דור או אולי דור וחצי. אבל כשבארה”ב החליטו להפסיק עם העניין הזה, הם מייד הבינו את הכוח הקולוניאליסטי של התופעה.

מכיוון שרוב המדינות ורוב האוכלוסיות בעולם הן מסורתיות יותר מארה”ב הלבנה-פריבילגית, ארה”ב הבינה שהעלאה על נס של עניניי מגדר ומין היא נכס יקר מפז לדכא איתו את שאר העולם, לרסק כלכלות מקומיות ושחקנים כלכליים מקומיים ולהבטיח דומיננטיות של תאגידים אמריקאיים.

בצורה הזו, התוכן האמריקאי והתאגיד פועלים יחד: נטפליקס, או הוליווד, מגיעים ראשונים, ומשדרים לסביבה המקומית מה יפה ונחשב שם, באמריקה הנחשקת; התאגיד מגיע בצעד שני, ומסביר שהוא מחוייב לקיים את האתוס של המין והמגדר (כמו שראיתם על המסך). האוכלוסיה המקומית והכלכלה המקומית לא ערוכים לזה (כמו שארה”ב לא הייתה ערוכה לזה לפני 30 שנה בסך הכל), ונוצר המומנטום הפסיכולוגי והכלכלי הדרוש כדי לנשל אותם או לגרום להם לאמץ את הזהות האמריקאית הזרה, תוך קבלת השלטון האמריקאי הכלכלי. באופן הזה מלחמות המין והמגדר הפכו ללחם וחמאה של ארה”ב במהפכות ומלחמות שהיא מחרחרת בעולם: הם באים לקדם זכויות להט”ב, כביכול, ומי שמתנגד להם מתנגד לקדמה ולא למלכותם האימפריאליסטית של תאגידי הענק מארה”ב. גם בימיה הראשונים של המלחמה באוקראינה ניתנה בולטות לעניין הזה (כאילו אוקראינה הטולרנטית נלחמת ברוסיה ההומופובית, עם דגל אמריקאי מתנופף בשקיעה ושאר טמטמת מקדמת הפרעות נפשיות).

מכיוון שכל תאגיד מקומי במערב לפחות חייב לעבוד עם ומול תאגידים אמריקאיים, ההשתלטות שלהם על האג’נדה בהמון מובנים הופכת כמעט שקופה. אבל היא לא שקופה, היא קיימת.

כל זה לא נועד לומר שרדיפת להט”ב היא רצויה, אלא שהדגל הזה מונף באופן ציני כדי לקדם סכסוכים פנימיים והשתלטות אמריקאית (אם פלישה ישירה, רצח שליטים נבחרים ולגיטימיים או סתם מימון וחרחור מהפכות לא הועילו, ולפעמים גם סתם לכיף).

סיבה #4: יצירת אדם ריק שרגיל לקבל את מהות חייו כפקודה ממעמד ההון והדייטה

צריך לשים לב לשיח שתמיד מתלווה למאבקים הפוליטיים הגדולים של זמננו – הקורונה כמו האקלים וכמו הלהט”ב. בכולם, ללא יוצא מן הכלל, הטיעון החזק ביותר שיש למחנה הממסדים, שנקרא בטעות “שמאל”, הוא כדלקמן: המומחים אומרים.

זה תמיד ככה: המומחים אומרים שיש ילד טרנס. המדענים אומרים שכדור הארץ מתחמם. הרופאים אומרים שהקורונה הורגת המוני צעירים ובריאים, והאשפה הקטלנית של פייזר היא חיסון, וסגר מוצדק ומועיל, והמסיכות בטוח עוזרות.

וזה, נשמות שלי, החלק העיקרי בכל הסיפור. אילוף של האוכלוסיה לקבל את מרותה של השכבה הצרה של המומחים, המדענים, מנסחי הנוסחאות ומאלגרמי האלגוריתמים.

הם ורק הם, כמו הר סיני או האורקל מדלפי, יקבעו לנו מה נכון. לא שכל ישר, לא אינטואיציה, לא יכולת הסקת המסקנות שלנו ולא אמונה פרטית.

באופן הזה, תוך שימוש שיש בו אלמנט מובהק של הונאה ורמיה במושגי “מדע” ו”מומחיות” (שמעולם לא נועדו לשמש בוררים עליונים בסוגיות פוליטיות), השכבה הקטנה של ההון הופכת את הרוב העצום של בני האדם לחסרי כוח פוליטי. ההון הגדול כמובן לא יכול לעשות את זה לבדו אז הוא נעזר בבורגנות, שיותר מכל מתאווה להצטרף לשורותיו (בהשראת התוכן האמריקאי שכבר חירב את התרבות והנפש), ומפתה ומתגמל אותה בסמלי סטטוס ובכסף – להלן “רופאים בכירים”, “עיתונאים מובילים” ו”מדענים רבי מוניטין” שכולם, מהראשון עד האחרונה, הוכשרו, מונו ומדבררים מילה במילה את האינטרסים של ההון, כלומר את ההרס, הדיכוי והנישול של שכבות החברה הרחבות.

ואם המטרה היא לחטוב זן חדש של בולי עץ, קרי בני אדם נעדרי כוח פוליטי, מין ומגדר הן גרזן מושלם למשימה.

כי אם אנחנו מקבלים את זה שרק מדען, פסיכיאטר, רופא, מומחה, רשאי להגדיר מה זה גבר ומה זה אישה (כמו שהוא היה רשאי להגדיר למי מותר לצאת מהבית שנה שלמה ולמי לא, וכמו שהוא רשאי להגדיר את מצב כדור הארץ מבחינה אקלימית, ושזו סוגיה חשובה דיה להעצים לרמות חסרות תקדים את שלטון ההון והזונה שלו, הבירוקרטיה) – אם אנחנו מקבלים את זה נותרנו, הלכה למעשה, בלי מוח ושיפוט פוליטי מתפקדים. אנחנו הופכים לאנשים שיובל נוח הררי הזהיר שאין בהם צורך.

אם אנחנו מקבלים שרק לאנשים שההון הכשיר וקרא להם מומחים יש את ההיתר לקבוע את ההגדרות והנורמות של החברה, הלך עלינו. הדמוקרטיה מתה, הליברליזם חלף מהעולם, הנאורות נקברה (כי בכל אלה דיון פתוח, שוויוני וגלוי לב הוא העיקר).

זו סיבה מרכזית מאוד לכך שתאגידים מאוהבים כל כך במלחמות מין ומגדר: הן מאיינות את האדם הפשוט מתוכן פוליטי ובעצם, בגלל שאנחנו יצורים פוליטיים במהותנו, מהצדקה קיומית. במקום אצילים וצמיתים יש מומחים ונתינים, וביי.

סיבה 5#: הכנעה על ידי ספק עצמי ושיטור פנימי 

בחברה בריאה ומתפקדת אנשים לא עסוקים בעצמם ובגופם, ובשיטור בעצמם ובגופם, ובגופו של הזולת, ובעולם הפסיכולוגי, הרגשי והמוסרי של הזולת, בצורה כל כך אובססיבית, כל זה לא מתוך עניין בו, חלילה (עניין באנשים זה כל כך עולם ישן), אלא מתוך רצון לטהר את עצמנו מחטא ומחוטאים.

בחברה שיש בה תהליכים בריאים ומתפקדים של דיון פתוח, סימון הזולת הוא לא מטרה סבירה. פשפוש בנבכי הנפש של כל העולם ואחותו הוא לא עיסוק לגיטימי.

מלחמות המגדר והמין, בקיצור, עושות את כולנו שוטרי חרש עם הכשרה פסיכיאטרית וייעוד מובנה לאבחן ללא הרף לא רק את הנטיות והמחשבות המיניות של עצמנו, אלא גם של העולם כולו. זו המהות האקטיביסטית של בני נוער ממעמדות הפריבילגיה בימינו: עיסוק חולני במין ומיניות, והגדרה עצמית, והגדרת הזולת (לא פלא שהאובדנות שוברת שיאים. זה חיים זה?).

ככה, בשיטור ושיפוט מהופנט לאיברי מין ומחשבות מיניות ודעות על מחשבות מיניות ואיברי מין אנחנו לא רק מחמיצים את מה שבאמת קורה בעולם, אלא עובדים, הלכה למעשה, בהרס עצמי וסביבתי. מלחמות המין והמגדר הן קניבליזציה עצמית, אישית וחברתית. מעגל סגור ומצמית.

הפורמליזציה והמדיקליזציה ההיררכיות של המיניות מצטרפות להפנמה של אינקוויזיציה מינית, מוסרית, פסיכולוגית, ששוקעת לרזולוציות שנעשות מופרכות יותר ויותר כל הזמן ומחפשות את החוטא, האשם, הלא תקין, המסוכן. ככה הורגים לנו את הנפש והתודעה, והכי יפה: עושים את זה ככה שאנחנו עושים את זה לעצמנו.

רווח משני: רצח הליבידו

בחברה המערבית המודרנית יש הרבה יותר גוף חשוף, מעוטר, מקושט, מטופח, מקועקע, משדר מיניות, ממה שהיה אולי אי פעם בתולדות האנושות. אבל היצר המיני עצמו, הליבידו, תאוות החיים, שקשורה קשר הדוק ליצר מיני – זה בקנטים. הפיכת המיניות ממשהו מעורר (גם אם מסוכן ולא תמיד פשוט) למשהו מדכא (גם אם לפעמים כיף, בייחוד כשהוא נעשה לבד) היא הישג לא מבוטל של מלחמות המין והמגדר והמוסרנות התאגידית הממשטרת והפסיכית של אמריקה.

אנשים עם יצר מיני ויצר חיים חלש יקבלו בהכנעה כל דבר. גם דיקטטורה עצומה ומשוגעת שיש מעליה שלט ניאון דולק עם איזו אופנה עכשווית. אולי הם אפילו יילכו לחגוג את זה במצעד.

**

אוהבים את התוכן? מתחברות לוייב? זה הזמן לעשות מנוי