יש הרבה דברים מפחידים שאפשר להגיד על הכיוון שהפסיכוזה הטכנולוגית לוקחת אותנו (כלומר את האנושות) אליו. הטכנולוגיזציה של הכל היא נושא עצום ומרתק, ובאופן לא מאוד מפתיע, היא גם נושא שאינו מדובר בכלל כנושא פוליטי מהותי שיש וחייבת להיות בו בחירה.
תוך שאנחנו עסוקים בהבלים ושטויות מקומיות וחסרות משמעות, מרדימים אותנו בשקט בשקט, בלי לשאול אותנו ובלי לתת לנו להבין שמותר שתהיה לנו דעה בכלל, למציאות מסוייטת שבה אנחנו מצולמים, מוקלטים ומתועדים במשך כל שניה של קיומנו.
אם אתם בבית עכשיו, מכוון אליכם לפחות סט אחד של מצלמה+מיקרופון. אם אתם ברחוב, גם. תרימו ראש ותמצאו אותם. הם שם.
ואנחנו בכלל לא שואלים למה, ומי צריך את זה, ומה זה עושה לנו נפשית, פסיכולוגית, פוליטית, גופנית, תרבותית. הנעקבות והניטור הבלתי פוסקות שלנו הפכו לעובדה קיומית תוך דור אחד, בלי מאבק.
אבל תראו את הסרטון הזה, או לפחות כמה שתצליחו:
את הסרטון הזה ראיתי בפעם הראשונה לפני שנתיים או משהו כזה. זה היה בעיצומם של ימי הקורונה, בשיא אווירת הפאניקה, ועדיין, בתוך הטירוף הכללי, נדהמתי. איזה טירוף ציוויליזציוני מוביל לאובססיה אחידה ובלתי נשלטת למעקב וניטור בלתי פוסק של הכל? איזה אוטונומיה יכולה להישאר לבני אדם בעולם כזה? איזו תחושת חופש? איך תשפיע על האנושות התחושה שאף אדם הוא אף פעם לא לבד? אף זוג או קבוצת חברים אף פעם לא לבד, והכל מצולם ומוקלט ומנוטר ומנותח ושמור?
(במאמר מוסגר: הדרך שבה המצולמים בכתבה הזו זורמים בטבעיות על מה שמעורר תחושת רתיעה עמוקה היא סיפור אחר, על משהו אחר: על כוחם של הכסף והאופנה לשבש על אנשים את דעתם, ולהסליל אנשים לכל שגעון ואבסורד, שאותם הם ישווקו בקלילות ובארשת נינוחה של קדמה, חדשנות ואהבה לתינוקות, לא פחות.)
למה אנחנו באובססיה כזו עם מעקב? לאן זה הולך? זה יכול להוביל למקום טוב? ובכלל, אם מעקב וניטור מתמיד היו מביאים למישהו שקט ושלווה, איך זה שהאנושות רק נעשית חרדתית ופרנואידית יותר, ויותר תלויה בתרופות וסמים ונטפליקס לצורך תפקוד מינימלי?
האם זה מקרה שאנשים בימינו מובלים לחשוב שהם לא יודעים אפילו איך לשתות מים? שהם צריכים מד צעדים ודופק צמוד אליהם, לניטור התנועה והאכילה והשינה ומצב הרוח? תגידו, אנחנו לא במצב של פרנויה פסיכוטית מעצמנו? מהחיים? מהעולם? איזה עתיד יש למין שהתשוקה הכי גדולה שלו היא לעקוב אחרי עצמו?
כי מה עוד הטכנולוגיה המודרנית עושה חוץ מלעקוב אחרינו וליצור עבורנו מציאות מדומה? תגידו לי אתם. מה השימוש העיקרי של הרשתות והעננים והאפליקציות והמסכים והפלטפורמות? מה הן עוד עושות חוץ מלתעד אותנו עוקבים אחרי עצמנו מתעדים את עצמנו ומגיבים סך נתון של תגובות לסך נתון של גירויים במעגל סגור ומוכתב מלמעלה בצורה גוברת והולכת?
כאילו, לא, תראו את זה:
אלה חדשות העתיד: אתם תהיו כל כך מטומטמים שלא תדעו לשתות מים. בדיוק כמו שהפכנו להיות מטומטמים שלא יודעים לנהל שיחה בלי מכשירים.
אין שום תחום, שום רגע בחיים האנושיים שאליו טכנולוגיה של מעקב, ניטור ושליטה לא פולשת. אני רק מציג כאן את הנושא: בעיניי זה הנושא הכי חשוב ודחוף בעולם כרגע, הרבה הרבה מעבר למה שמחלוקות ישנות של ימין שמאל מהעולם שלפני הקורונה יוכלו להיות אי פעם.
ובכל זאת לא מתקיים על כך שום דיון. אני רוצה להציע לכל מי שיקראו את זה להתחיל לחשוב על כך, ולהתחיל להפוך את הנושא הזה לנושא שיחה פוליטי שנשמע בכל מקום.
למה עוקבים אחרינו כל הזמן? למה מנטרים אותנו כל הזמן? אם זו המשמעות של המהפיכה הטכנולוגית (וזו המשמעות שלה), לאן באמת המין האנושי הולך לעזאזל?
כידוע כבר לרוב מי שקורא אותי, חופש בשבילי הוא העיסוק הפילוסופי, הפוליטי הכי מרתק אולי. אני תמיד שוקל סוגיות בהקשר של חופש; אני חושב על מניפולציה של תודעה באמצעים טכנולוגיים כבר איזה 20 שנה. ומאז שהתחלתי לחשוב על זה, היה לי מן חזיון עתידי כזה של מרד אנושי בכיוון שהתחלתי לחוש שמתפתח, ובמרד הזה, ככה חשבתי, הולך להתבצע היפוך קטבים פוליטי.
מי שהיו, מסורתית, המחנה ששם דגש על חופש, דמוקרטיה וזכויות, כלומר השמאל, יהפכו להיות המחנה של הדיכוי. ומי שיהיו בני הברית המשמעותיים של מבקשי החופש יהיו אנשים דתיים – מכל דתות העולם אגב – שרק להם, כקהילה, יהיה את עמוד השדרה האידיאולוגי, או את הבסיס התפיסתי, להתנגד למה שברבות ימים הפך לדיקטטורה מאיימת של מצלמות, מעקב ודייטה, עם דחיפה עצומה בזמן הקורונה.
ההגדרה המחודשת של מחנות פוליטיים, ככה התחלתי לחשוב אז, תקרה לא רק בגלל שלדתיים כבר יש אלוהים והם לא יקנו ולא ירצו את הרעיון של אלוהים אחר בדמות הקונגלומרט מדינה-הייטק-אליטה, אלא בגלל התנגדות מטעמים מעמדיים למה שייתפס כנהיה של ציבור עירוני, אליטיסטי ומפונק, אחר צעצועים אופנתיים בלי לזהות את הסכנה הפוליטית שלהם. כי אנשים וקהילות דתיים יותר, ברוב העולם, הם גם עשירים פחות ומשכילים (בהגדרה אקדמית ולבנה) פחות, ובעימות הציוויליזציוני הגדול שאורב לנו מעבר לפינה, בין הטכנולוגיה לבין האנושיות, זה בדיוק מה שיציל אותם, ואולי גם את האנושות.
אני חושב שניצני התודעה הזו כבר התחילו. המאבק בין המפלצת הטכנלוגית הפולשנית והעוקבנית לבין החברה האנושית כבר מתחיל להיערך לאורך קווי המתאר האלה: שמרנים, דתיים (ולא לבנים), פריפריאליים ועניים מול חילונים משכילים עשירים (ולרוב לבנים-אמריקאיים, או כאלה שמחקים את אמריקה הלבנה ונשענים עליה).
האיום הגדול על החופש האנושי במאה ה21 הוא כבר לא הדת או הלאומיות, אלא הטכנולוגיה (שנשענת על ומחזקת מנגנונים שבטיים ישנים של שנאה והפרדה). ויש לי עוד המון מה להגיד בנושאים האלה, אבל לאט לאט. זו התחלה.
אהבתם? תשקלו לעשות מנוי, כי הולכים לקרות פה עוד דברים מרתקים, ומתגבש פה יופי של מועדון חופש.