1. הסיבה לכתיבת המאמר הזה
קרוב לשנה וחצי אני מחכה כדי לומר משהו מוצק וברור על המשבר הפוליטי והנורמטיבי הקרוי ‘קורונה’. בשנה וחצי הזו מה שעשיתי רוב הזמן היה להקשיב. לממסדים התקשורתיים, הרפואיים והפוליטיים (ובעצם כל הממסדים הם פוליטיים, אבל נניח לזה כעת), לשיחות ולרשמים של אנשים שפגשתי וראיתי במציאות ובוירטואליה, וגם לעצמי. חיכיתי עם מסקנות, למרות שתחושת הבטן שלי התקוממה מאוד נגד חובת חבישת המסיכות בשטח פתוח, שנחוותה על ידי, כמו על ידי רבים אחרים, כאמצעי דרקוני להשלטת מרות. כסוג חדש של אילוף לקבלת מרות שלטונית גם כשהיא שרירותית ולא קשורה לסיטואציה. הרי ידענו שאוויר פתוח הוא – ובכן – אוויר פתוח, ושהמסכות הקיקיוניות האלה לא יגנו עלינו מהאפוקליפסה. ידענו וחבשנו, לבד ברחוב, לבד בפארק. עוד לא גיבשתי מסקנות על המצב הפוליטי אז, מכיוון שלא היה ברור עדיין מה מחוללת המגיפה. כמה אנשים היא באמת הורגת? למי היא באמת מסוכנת? כמה זמן היא תימשך?
לשאלות האלה לא היו תשובות אז.
שנה וחצי אחר כך, ההיסטריה הראשונית חלפה ופינתה את מקומה לדבר אף נורא ממנה: שגרת חירום. הנכונות לציית בכל רגע לכל הוראה, מוזרה ולא מסתדרת ככל שהיא נשמעת, גם בלי האדרנלין של חוויית אפוקליפסה קולקטיבית. בשנה וחצי האלה קיבלנו תשובות לשלוש השאלות הבסיסיות שלהן לא הייתה תשובה בהתחלה. כמה האנשים המחלה הורגת? משמעותית פחות מאחוז מאלה שנדבקים בה, כולל הזקנים והחולים ביותר. אנשים בריאים, ובוודאי צעירים, נמצאים בסיכון אפסי או קרוב לאפסי להיפגע ממנה. למי המחלה באמת מסוכנת? לאנשים מבוגרים מאוד, לסובלים מעודף משקל משמעותי, ולמי שחולים במחלות אחרות. כמה זמן המגיפה תימשך? שנתיים תיכף עברו. אז אפשר לומר: שלוש שנים לפחות. אולי חמש, אולי יותר. חמש שנים אולי לא נשמעות כמו המון זמן, אבל בחווית אנוש פירושן שילדים יגיעו לכיתה א’ בלי שראו בחייהם חברה אנושית בלי מסיכות.
על רקע ההבנות האלה, התחושה שהתגבשה בהתחלה, שיש חוסר הלימה בהתמודדות השלטונית עם המגיפה, רק התחזקה. תחושת חוסר ההלימה שרק התעצמה מכך שבין סגר אחד למשנהו האיסורים והחובות רק התרחבו: חובת מסיכה, חובת בידודים, חובת חיסונים, חובת תו ירוק, חובת ההצדקה הפנימית והפומבית של הצעדים השלטוניים – בת לווייתה הפסיכולוגית המתחייבת של כל כפייה אידיאולוגית נרחבת. חובותיו של האזרח הטוב בזמן הקורונה כלפי השלטון הולכים ונערמים, ושטח המחיה המותר לדיסידנטים מצטמצם ונעלם.
בשלב הזה, לפיכך, חובה לגבש אוצר מילים וטיעונים להתנגדות. לתת עומק טיעוני ותאורטי לתחושה שמשהו לא נכון ולא בסדר, שמגובה היטב במספרים ועובדות, כמו גילם ומצב בריאותם של הנפגעים; חובת החיסונים הנרחבת בכפיה, אילוץ, מניפולציה ושידול, ללא קשר לרמת הסיכון האישי; ההפקרות המזעזעת של הילדים במערכות החינוך ובבתים; המבוגרים שלא נפגעו מהקורונה אך נגזרו עליהם שנות חיים אחרונות של חרדה ובידוד, המחיר לתודעה הדמוקרטתית של השתקת אי הסכמה, ביטול זכויות החולה, הפקרת הפרטיות, ועוד ועוד.
2. אחרי שנה וחצי חייבים לשאול: מי מרוויחים ממצב החירום שהקורונה היא עילתו?
לבסוף, ולא פחות חשובה מכל אלה, היא המציאות הלא מספיק מדוברת שבחסות המגיפה העשירים והחזקים מתעשרים ומתחזקים עוד ועוד. מחירי המניות והנדל”ן טסים מעלה מעלה בחסות הדפסת כסף אינסופית של הבנקים המרכזיים, ובראשם זה של ארה”ב. ממשלת ארה”ב הדפיסה טריליוני דולרים מאז משבר 2009 במטרה לספק לשווקים הפיננסיים ביטחון, והרוב המוחלט של הטריליונים האלה נשאר בידיהם של העשירים ביותר. בנוסף להתעשרות חזירית של תאגידים וטייקונים (שמחריבים את הסביבה הפיזית והפוליטית באין מפריע), השלטונות והממסדים הפוליטיים, מאוהבים בכוח תמיד, מקבלים בחסות המגיפה צידוק שאין לו סוף לצעדים דרקוניים, והרשאה כביכול מדעית ומוסרית לצנזר ולהגביל כל אתגר על פעולותיהם ושיקוליהם (לצד ההנאה הרגשית, שאין לזלזל בה, של השתייכות לצד הנכון, המתקדם והמואר).
בחסות מצב חירום הרפואי בישראל, העשירים, בעלי הנכסים, והממסדים הפוליטיים, צוברים עושר וסמכויות עצומים. עובדי המדינה, ששייכים לצד של העשירים ובעלי הנכסים בישראל, לא נפגעים כלל מהמגיפה ואף מרוויחים ממנה: ערך הנדל”ן ותיקי ההשקעות שלהם עולים כל הזמן, ואין שום חשש למשכורתם.
כשאנחנו עונים “מי מרוויח מהקורונה?” צריך גם לזכור: אוצר המילים של טיפול במגיפה זהה לגמרי לזה של דיקטטורה: הגבלות תנועה, יצירת מעמדות של אזרחים רצויים ובלתי רצויים, השתקת דיסידנטים, צנזורה וענישה גופנית (קריאה להנמכת הסטנדרטים הרפואיים לטיפול בבלתי מחוסנים, בשלב הזה, ואולי אף פרקפטיקה כזו בפועל: אין לנו דרך לדעת. היכן שיש מוטיבציה לצעד מסויים, וקונצנזוס מצמית להצדקתו, חזקה שהוא אכן יתממש), והשעיה של אמצעי הדיון והשלטון הנורמליים.
הפילוסופיה של החירות והדמוקרטיה לימדה אותנו שמשטרים נוטים תמיד ושואפים תמיד לצבור כוח מוגזם מול היחיד והחברה. מצב חירום רפואי, כשהוא מתקבל כעובדה מוגמרת, מייתר את הדיון בגבולות הכוח ובמה מותר ואסור למדינה לעשות. כמו שראינו ועוד נראה, לחזקים כלכלית ופוליטית יש אינטרס מובהק במצב החירום הרפואי, שהוא למעשה פוליטי, שנקרא קורונה: הוא עושה אותם עשירים יותר כלכלית, חזקים יותר פוליטית ונקיים יותר תדמיתית כנאמני ‘מדע’ – הכל ביחד. מי יסרב לעסקה כזו?
ככלל אצבע, כל דיקטטורה בעידן המודרני לפחות נשענת על תודעת חירום: בהיגיון דיקטטורי לעולם אין שיגרה. בדיקטטורה, תמיד ישנו מאבק גורלי: עם קבוצה אתנית אחרת, עם קונספירציה בינלאומית, עם טרוריסטים שחדרו לתוכנו ופועלים בקרבנו, עם מעמד כזה או מעמד אחר. דיקטטורה הוא תמיד פיתרון. הסיבה היא תמיד מצב חירום. גם גדולי הדיקטטורים בהיסטוריה יטענו שבאופן רגיל הם בעד דמוקרטיה, והם אכן יקדמו כזו מייד כשתסתיים העילה למצב חירום. אני לא מציע לאף אחד לעצור את הנשימה.
אין פירוש הדבר שכל מצב חירום הוא דיקטטורה, אלא שכל מצב חירום מעורר דחפים ואמצעים של דיקטטורה. מצב חירום מתמשך כל כך, פולשני כל כך כמו הקורונה, חייב להיבחן גם מהפרספקטיבה הזו, בנוסף ובמנותק לגמרי מהיסודות המוצקים של סיכוני המגפה עצמה והאינטרסים הפוליטיים של השחקנים במגרש. ולו רק בגלל שבמאה ה21 אנחנו כבר יודעים שרוב האסונות והצרות בעולם הם תוצאה של פעולות פוליטיות, שלטוניות, ריכוזיות, התגובה השלטונית לקורונה חייבת להיבחן גם מבעד לפרספקטיבה הזו.
3. למה אנחנו בכלל יודעים שיש קורונה; למה אנחנו עוסקים בה בלי הרף; למה אנחנו בפחד נורא ממנה
התודעה האנושית היא דבר גמיש מאוד, את זה אנחנו כבר יודעים. אם נשים קבוצת אנשים במצב מסויים שאנחנו לחלוטין מביימים ומתסרטים, בתוך פרק זמן קצר ביותר האנשים שמשתתפים בניסוי בלי ידיעתם ייאבקו בלהט ויזדהו בנחרצות עם עמדות מופרכות כאלה או אחרות שהצגנו כאפשריות. מניפולציה פוליטית של התודעה היא דבר קל להדהים לביצוע. את ההקדמה המאוד כללית הזו אני אומר פשוט כדי להוציא אותנו רגע מהמעלית הסגורה הזו שהיא מציאות הקורונה, להסתכלות קצת יותר רחבה.
לפני הקורונה לא מתו אנשים? אבל מי ידע כמה מתים כל שנה? ובאיזה גיל? ואיפה? למישהו מאיתנו האזרחים הפשוטים הייתה אי פעם תפיסה של כמה אנשים חיים, מתים ונולדים בחברה מסויימת, או בעולם כולו? האם מישהו מאיתנו אי פעם התעסק בנושאים האלה? כמובן שלא.
אבל הקורונה, שמבחינה מספרית יבשה פוגעת אנושות בקצת יותר מחצי אחוז מהאנשים שנדבקו בה (לפחות בישראל), בוערת ומשתוללת במוקד תשומת הלב שלנו. למרות שהיא הורגת פחות מסרטן או סוכרת ולמרות שמבחינה היסטורית היא מסוכנת הרבה פחות מדיקטטורה ושלטונות משולחי רסן, ולמרות ששנה וחצי אחרי אנחנו כבר רואים בצורה הברורה ביותר שהיא רחוקה מאוד מלהיות האפוקליפסה שהבטיחו לנו.
אם בחורף מסויים היו מתים בדיוק אותו מספר אנשים משפעת כמו שמתו מקורונה, היינו זוכרים את זה בכלל? כלומר האם הקורונה היא משבר אמיתי או מפוברק?
כל זה נאמר לא כדי לטעון שחייהם של המתים מקורונה לא היו חשובים, או שהם רק נתונים סטטיסטיים, אלא כדי ליצור הפרדה חיונית ביותר בין הקורונה כתופעה רפואית – שהייתה ונשארה לא מאוד חמורה, והייתה לה השפעה זניחה יחסית של מספרי המתים בשנה נתונה – לבין הקורונה כתופעה תודעתית, פוליטית, תקשורתית, רגשית, שהיא כל מה שקורה בעולם: עיקר העיקרים וסיבת הסיבות להכל.
אם היינו חיים בעידן שאין בו תקשורת ואין בו גרפים משוכללים, סביר שהיינו מתייחסים לקורונה כמטרד קטן וחולף. העובדה שאנחנו אחוזים בפחד נורא כל כך הוא לא בגלל הסיכון הזעיר של הנגיף עצמו, רוצה לומר, אלא בגלל העיסוק והמיסגור של הנגיף, והטיפול בו בידי הממשלות. הנקודה הזו קריטית ביותר להבנת התרגיל שעושים לנו. ואני אומר תרגיל כי כשמתקיים פער כל כך גדול בין מציאות נתונה לתגובה המערכתית אליה, זה בגלל שמישהו עושה שככה זה יהיה. כשאומרים הכל פוליטי מתכוונים בדיוק, בדיוק לזה.
אם אנחנו מפחדים מקורונה יותר מכל דבר אחר בעולם, ועוסקים בה באופן בלתי פרופורציונלי לסיכון האינדיבידואלי שהיא מגלמת עבורנו, זה אומר שעושים עלינו מניפולציה. השאלה מדוע עושים עלינו את המניפולציה הזו, אני מקווה, כבר די מובנת: כי כי החזקים והעשירים מרוויחים מזה. הם מקבלים כסף, כוח, תדמית וציבור צייתני וכנוע. אחים ואחיות, זה הקלף הכי חזק במונופול.
4. החיילים נשלחים למות בשוחות. הגנרלים והפוליטיקאים חוגגים בטירותיהם
בתי החולים עומדים לקרוס. הרופאים נופלים מהרגליים. הצוותים הרפואיים לא עומדים בעומס. סיפורה קורע הלב של אחות טיפול נמרץ ורופאה במחלקה המיוחדת לקורונה.
הנרטיבים התקשורתיים האלה מלווים אותנו מתחילת המגיפה. הם מהדהדים סיפורים אחרים ומוכרים מהקוסמוס התקשורתי בישראל. מחלקות עמוסות, זקנות במסדרון – זה הלחם והחמאה של תקשורת הבריאות אצלנו.
וכל אותו זמן, עשרות שנים בכלל ושנות הקורונה בפרט, לא נעשה דבר וחצי דבר כדי לשפר את יכולתה של מערכת הבריאות לטפל במספרים גדולים יותר של ישראלים שזקוקים לטיפול. לא נחנכה אף תוכנית לאומית להכפלת מספר הרופאים והאחיות לנפש, או של מיטות האשפוז. היכולת של מערכת הבריאות מוצגת כדבר סטטי, כזה שנקבע מלמעלה, כלומר מאלוהים עצמו. יש לה רק שני מצבים: ספיקה ואי ספיקה.
אין שום מקרה כלל בעולם שבו הכל פוליטי. ואם כך נשאלת השאלה את מי משרתת פוליטית המציאות של לחץ לא הגיוני על הרופאים הצעירים של מערכת הבריאות הציבורית ועל תושבי המדינה? ואם הלחץ הזה משרת אותם פוליטית, האם הלחץ התודעתי והמקצועי המוגבר של תקופת הקורונה משרת אותם אפילו יותר?
אשאל את השאלה שלי אחרת: על מה מערכת הבריאות הישראלית, שמונהגת על ידי קבוצה קטנה והגמונית של גברים משתכרי מליונים, לא יצאה מעודה למאבק ציבורי? על הגדלה משמעותית של יכולותיה, כלומר של מספר הרופאים, האחיות ומתקני האשפוז. אבל זה דבר כל כך אלמנטרי, לא? אם אתם אחראים לבריאות הציבור מחר בבוקר, האם אתם לא עושים כל מה שתוכלו כדי להגדיל את יכולות המערכת, ולהבטיח באופן הזה טיפול טוב, הומני ומהיר יותר?
אז למה בכירי הרפואה הציבורית בישראל לא עושים את זה, לא לפני הקורונה ולא בזמן הקורונה? מה מרוויחה הקבוצה הקטנה והשבעה של בכירי המערכת מאווירת מצב חירום תמידית או כמעט תמידית?
התשובה, כמו תמיד, היא כוח, כסף ותדמית שעוטפת ומאפשרת את שניהם.
מערכת ציבורית שיש בה כפול אורטופדים, נוירולוגים, מכוני טיפול למחלות כאלה ואחרות, וכולי, תפגע בהכרח ביוקרה ובכושר ההשתכרות של שדרת הרופאים הבכירים בישראל. היא תכריח דמוקרטיזציה ופתיחה של שורותיהם, ותוריד את מקצועם מאולימפוס של מסתורין, שמתוחזק בחסות מצב חירום תמידי, למתן שירות טוב וחיוני לאזרחים, לא פחות ולא יותר. במקום להרוויח מאות אלפי שקלים בחודש, הם ירוויחו רק כמה עשרות. לזה הם לא מוכנים.
אצל הרופאים בישראל, פגיעה בהילה המקצועית היא פגיעה ישירה בתזרים המזומנים, בכוח הפוליטי ובמעמדם לעומת הזוטרים.
וכך, כמו במלחמה שבה הרגלים נשלחים למות בשוחות והתקשורת נשלחת לסקר את סיפורי נפילתם העצובים והקשים, בזמן שבארמונות הממשל חוגגים ועסקאות הנשק מזרימות מיליארדים לכיסי קומץ הבכירים – – אין צורך להשלים את המשל. הנמשל ברור לגמרי.
הרופאים הצעירים, הלא בכירים והלא עשירים, נשלחים לחרף את נפשם במחלקות ובתורנויות עד כדי טמטום המוח והרס כל יכולת להבנה פוליטית של מצבם, יכולת שהיא חיונית הן לשיפור מצבם האישי והן לבריאות הציבור. ובזמן הקורונה הם גם נשלחים לרשתות החברתיות כדי להפגין את הכאבים והעייפות שלהם, האותנטיים לגמרי – בשירות ממסד פוליטי שמאורגן סביב מיכסום הרווח לבכירי המערכת. אלה שנהנים ממשכורות עתק, מפרסטיז’ה של בני אלים, מחוזים יוקרתיים, ממענקי מחקר שמנים ומהמטריה הכפולה של התעשייה הרפואית והפקידות הרפואית הגבוהה – דבוקה אנושית אחת שמתחלפת בשיטת הדלתות המסתובבות.
הכל פוליטי. הכל חוזר לכוח וכסף.
(לתדמית הלבנה של הממסד הרפואי הבכיר, ולתפקידו של הלובן האתני באתוסים השליטים של המדינה הזו חלק מהותי בעניין, אבל נניח לזה כעת)
5. מה מותר לשלטון בשם טענה לשמירה על חיי היחיד והחברה?
“מה מותר לשלטון” היא שאלת השאלות של כל משטר ליברלי ודמוקרטי ושל כל פילוסופיה שלטונית שלוקחת בחשבון את החופש. לא מה מותר לשלטון מבחינת תדמיתו (לירות במפגינים מקבוצות אתניות נחותות, אך לא מקבוצות אתניות נחשבות), אלא מה מותר ומה אסור עקרונית. ברמה המוסרית העליונה, שממנה נגזרות הפרקטיקות.
כולנו מקבלים בהבנה את העובדה שהשלטון יכול לחייב אותנו להתקין חגורות בטיחות ואמצעי בטיחות מתקדמים אחרים ברכבים שלנו, אם כי מצלמות המהירות נתפסות על ידי רבים מאיתנו, במידה של צדק, כמכשירי מיסוי ולא כמכשירי בטיחות. רוצה לומר: לאנשים יש יכולת להבחין בין הוראה בטיחותית הגיונית (חובה להתקין מעקה בכל גג) לבין כזו שחוצה את הקו ורומסת את זכויות הפרט (אסור לטבול בים ללא נוכחות מציל).
אפילו כשאנחנו מורגלים מילדות לציות אוטומטי לסמכות, אנחנו מסוגלים, ברמות מסויימות, להבין כשזכויותינו הבסיסיות, הטבעיות, אלה שלא הוקנו לנו על ידי השלטון אלא מובטחות לנו מעצם קיומנו והפרתן היא הפרה של קוד בסיסי של הקיום האנושי – נפגעות ונלקחות מאיתנו.
מתי הגבול מתחיל להיות מטושטש עבורנו? מתי לא ברור לנו שאסור לפגוע בנו ולקחת מאיתנו, לאסור עלינו ולהצר את צעדינו? כשמוכרז מצב חירום, או כשמגייסים אותנו למאבק ביסודות אנושיים וחברתיים מסוכנים והרסניים. אז ההבנה הטבעית, הרגילה שלנו, נדחקת הצידה לטובת דחף קנאי עיוור ואלים, או פשוט מושתקת ומתבטאת בראשנו המורכן בשורה.
אבל מעבר למצבי חירום ישנה הסוגיה עצמה: מה מותר לשלטון בשם טענה לשמירה על חיינו? האם מותר לאסור עלינו לנסוע במכונית כי אנשים מתים במכונית? לאכול ממתקים ודברים משמינים כי אנשים מתים מזה? להחזיק מפעלים מזהמים כי אנשים מקבלים מזה סרטן? לבחור לא להתחסן כשהסיכויים שלנו להיפגע קלושים, ואנחנו מעדיפים את הסיכון הזה על פני בחירה להיות משועבדים לשארית חיינו למשטר חיסונים דרקוני ששולל את שיקול הדעת שלנו? לטוס כי יש תאונות אוויריות וסכנות מעבר לים? להאזין לכלי תקשורת של, או להיות בקשר עם אנשים ממדינת “אוייב” כי הם עלולים לחסל את כולנו? לרכוב עם כלים דו גלגליים חשמליים על מדרכות וכבישים ולסכן את חיינו וחיי העוברים והשבים?
מבלבל, נכון? זה מאוד מעניין מה מותר ומה אסור, ולמה. אני מאתגר כל מי שירצו להסביר את רשימת האסור והמותר בדבר אחר מאשר “מה מתגמל ומה פוגע בחזקים כלכלית ופוליטית”.
אגב: איך אנחנו נמנע מהשלטון לסכן אותנו, כביכול בשם שמירה על החיים שלנו? איך נמנע צעדים בטחוניים הרפתקניים, או סיכונים בריאותיים חמורים (כמו אי התכוננות לרעידות אדמה או אסונות תעשיתיים), או מסירת כלי נשק לרצח מתנגדים פוליטיים לדיקטטורות? האם שיקול דעתם של מליונים צריך להתבטל בגלל הבנתם של שלושה? חמישה? עשרה?
אין לנו תרופה לעריצות שלטונית מלבד התנגדות אישית ומאורגנת. אף קבוצה בעלת כוח בהיסטוריה של העולם לא עזבה אותו, או חדלה מטעויותיה או מחדליה פשוט בגלל רצון טוב. ובכלל, מי מסכן לרוב את מי, האזרחים את עצמם, או השלטונות אותם? האם הסכנות הגדולות לאדם הן פוליטיות, או נובעות מטבעו הקלוקל והפרטי שלו עצמו?
אני חושב שהתשובה לשאלה הזו ברורה למדי. ובגלל שהיא ברורה, אנחנו חייבים להתעקש שזה מוזר ופסול לחייב אנשים צעירים ובריאים, כולל ילדים, להתחסן למחלה שאינה מסוכנת להם באמצעות כפיה, שידול, מניפולציה ואילוץ. מדוע מחלקים אותנו למעמדות בסולם של רצויים לשלטון, מצרים את צעדינו, מטיחים בנו תעמולה ארסית ומסוכנת, מונעים מאיתנו חשיפה למידע אמיתי ושלם ועוטפים הכל באווירת חירום וסכנה אינסופית. זה לא רפואי. זה פוליטי. ההתנגדות לצעדי הממשלה, הממשלות, לפיכך, הצעקה מול צעדי החירום הדרקוניים שהן נוקטות באמתלת הנגיף אינה התנגדות למדע או לרפואה. היא התנגדות פוליטית. והיא התנגדות פוליטית בשם החופש, ונגד עריצות השלטון.
אלוף, מאמר מרתק ומעניין. מסכימה עם רוב מה שנכתב. הקורונה היא פוליטית לגמרי וזה ברור כשמש
תודה על הכתבה🌹
מאמר אינטלגנטי !!! עוסק בעיקר…… לממשלה יש רצון שנתעסק כול היום בחיסונים (שהם מהותיים בתהליך שקורה , אבל הם הסימפטום ולא הבעיה האמיתית שנמצאת במרכז ) .
הממשלה זורקת לנו עצם לשחק איתו ובזמן הזה סוגרת עלינו , משסה, מסכסכת, מפלגת, משקרת מתעמרת, מפצלת וגוזרת שליטה מואצת לכיוון הימים החשוכים והאפלים בתולדות העם היהודי בגולה , עכשיו זה כאן !!! בארץ המובטחת
אלון אתה ממש אוצר
הצורה שבה אתה כותב את הדברים ומבטא את המצוקות שלנו מעוררת השראה
תודה לך
תודה!
כתבת את מחשבותיי בצורה כל כך בהירה וברורה.
אתה תותח!
שיתפתי בהערכה רבה
תודה על הכתיבה הבהירה והמסכמת בנושא הכאוב והחשוב הזה. הייתי שמחה לקרוא בהקשר הזה יותר גם על השימוש הציני ״בשעיר לעזאזל״ אוכלוסיית הבוחרים שלא להתחסן, כדי לחזק את השליטה בציבור
כל מילה במקום!!
ככה זה כשכותבים על דברים שלא מבינים בהם. כל המלל הזה מתפרק כשמסתכלים על נתונים. חבל שאתה לא מבין את זה, ועוד יותר חבל שאתה גורם לאחרים להצדיק פעילות לא אחראית.
אתה הדוגמה לאדם שבזכותו כל מה כתוב לעיל קורה. שום טיפת שכל ישר ויכולת ניתוח מצב!
מדויק
תסתכל על נתונים של מתים בשנה מזיהומים בבתי חולים (לפני כמה שנים זה היה 5000)… אבל בוא לא נשקיע כסף בבתי החולים ונמשיך לשפוך כסף על מחלקות זמניות (בלי תקנים לעוד רופאים) או על מסע פרופגדנה לחסן את כולם כי חצי מהכמות הזאת מתו מקורונה…
תתעוררי כבשה! בהההההה!
באמתת? אתה באמת מפקפק בכתוב??
יש קורונה ואנשים מתו ממנה!!!
מעתה ואילך המדיניות מוכרחה להשתנות!
הם שם למעלה מוכרחים להתנער רגע מתחושת הכוח המעוורת ולצאת מהשבלונה המחשבתית עד כה.
בסדר היה, היו חיסונים. עשיתם הון וחוזים מוסתרים, שהם לכשעצמם מעוררים חלחלה…עכשיו תנו לנו לחיות.
להוריד מסיכות! להפסיק בידודים שמפילים משפחות שלמות ודור של ילדים לדפוסי בטלה ולעייפות נפשית. מספיק.!!!!
שיהיה להם את האומץ אם לא לגלות לנו קצת מהאמת לפחות לשחרר אותנו מהכבלים הדיקטטוריים הללו
תודה על מילים מדויקות.
תודה על הפניית המבט אל מחוץ לצל שבמערה, אל המציאות עצמה.
כן ירבו.
חזק ביותר
אמנם כתיבה קצת מסורבלת ומפותלת , אבל בעיקרון הרוב נכון. לא הבנתי עדיין איך המצב הזה מעשיר את מישהו להוציא את חברות הפארמה.
תחשוב כמה כסף מרוויחים רק מהמטושים. זה נטו. עוד לא נגענו בהון שהם מרוויחים על החיסונים. אפילו על גרימת ציות עיוור להמון שכעת ניתן לשלוט בו ולכוון אותו לצרכיהם ועוד ועוד….
על מה אתה מדבר? הנתונים מראים בדיוק את מה שהוא אומר.
ועשה טובה, אל תצטט את מספר המאומתים (חסר משמעות), חולים קשה (נקבע על ידי קירטריונים של השילטון), והמתים (תמותה עודפת זניחה, בדיוק כמו שאלון כותב).
פשוט מעולה
חיסון החלום
חוזה הוזה, ספטמבר 2021
האלימות היא אחת מהמגפות המלוות את האנושות משחר יצירתה. מגפת האלימות פוגעת בכל תחומי החיים, אלימות ברחוב, אלימות בבתי הספר, אלימות במשפחה, מלחמות בין עמים וכיוצא באלה. על־פי מחקרים, הסיכוי למוות כתוצאה ישירה או עקיפה מאלימות הוא 20% מכלל הסיבות למוות, והסיכוי להשלכות ארוכות טווח מאלימות בהיבט הפיזי והנפשי הוא 80% נפגעים מכלל האוכלוסייה. ההפסדים הכלכליים למדינה בשל האלימות נמדד בכמאה מיליון דולר בשנה למאה אלף אנשים. בשל השלכותיה של מגפת האלימות, הוגדרה שליחות בעדיפות עליונה לחברות הטכנולוגיה על-מנת למצוא דרך למגרה בעולם.
לאחרונה הותר לפרסום כי עלה בידה של חברת פייזר לרקוח תכשיר אשר מבצע ויסות של רמות הטוסטוסטרון ו־5-HIAA בגוף באמצעות חלבונים אשר מפרקים את העודפים בגוף ובכך מווסתים את רמת האלימות בפועל. החלבונים המפרקים נוצרים באמצעות הגוף בעצמו משליחי mRNA אשר מושהים בקפסולות מיקרוסקופיות אשר עוצבו במיוחד על־בסיס ביואינפורמטיקה. הקפסולות שוהות בגוף ומפועלות כאשר מזוהה רמה גבוהה של טוסטורטרון בגוף.
לתכשיר ניתן השם ״חיסון החלום״ (Dreamer Vaccine) לזכות הזמר הנודע ג׳ון לנון אשר כתב והלחין את השיר דמיין (Imagine) בשנת 1971, נפגע מאלימות, ולא זכה לראות את נבואתו מתגשמת. דמותו של ג׳ון לנון מנגן את השיר בחדר לבן וסטרילי הדומה לבית חולים, ליוותה את אירוע השקת התכשיר החדש בכל ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות.
מאז ימי הקורונה שמורה למדינת ישראל הזכות לקבל כל תכשיר חדש של פייזר כל-עוד יינתן ללמעלה מ־95% מהאוכלוסייה בתוך שנתיים. אולם, אם וכאשר מדינת ישראל בוחרת לממש את זכות זו, היא חייבת לעמוד בהתחייבותה, אחרת יחולטו נכסים אסטרטגיים הממושכנים לטובת חברת פייזר. זאת בעוד שחברת פייזר חסינה מכל תביעה ישירה או עקיפה עקב מחדל או כישלון הנובע מהתכשירים מתוצרתה.
השלטון בישראל הרואה עצמו כשלטון ״אור לגויים״, ואשר רואה את ״קדושת החיים״ כערך עליון, החליט בהתייעצות זריזה בקבינט המצומצם לענייני בריאות לממש את הזכות מול חברת פייזר ולצעוד לעבר עתיד שעד כה היה נראה מחוץ להשגה, וכל זאת בזכות ההקרבה ובהובלת העם הקטן היושב בציון, ובכל להציל רבבות נפשות של יהודים ובכלל.
ערוצי ההפצה של תכשירי פייזר פועלים ביעילות כבר מספר שנים. במסגרת ״דרכון שלום הציבור״, בכל שלושה חודשים כלל האוכלוסיה המעוניינת בכך מתחסנת מרצונה החופשי במבצעים סדורים המתקיימים במקומות ציבוריים. התכשיר אשר משמש לחיסון התפתח מחיסון קורונה לקוקטייל המכיל שליח mRNA המייצר תבניות של כחמישים וריאנטים של קורונה, כשלוש מאות וריאנטים של שפעת, טטנוס, איידס, הרפס ורבים נוספים. מי שאינו מוכן לקבל את התכשיר, זכאי לשלם כופר למדינה, המזכה אותו לבצע בדיקות סקר שלוש פעמים בשבוע על-מנת לקבל את הזכות להשתתף בשוק העבודה הנשלט על-ידי הממשלה, ההסתדרות, ארגוני התעשיינים ושכמותם. בנוסף, יקבל על-פי מצבו אישור להיכנס לאירועים הנחשבים למותרות, ואף אישור לקיים יחסי אישות המונפק לטובת בני־זוג פוטנציאליים המעוניינים להימנע ממגע בלתי בטוח.
הקבינט המצומצם לענייני בריאות החליט שהעדכון התכשיר הבא של חברת פייזר יכלול גם את ״חיסון החלום״, ויסופק לכלל האזרחים מלבד תפקידים המוגדרים חיוניים להגנה על המולדת, אשר להם תונפק תעודת פטור ייחודית. יחידות קרביות, שוטרים מבצעיים, חוקרי שב״כ וסוכני מוסד יקבלו פטור, ואחרים רק באישור פרטני ומיוחד.
על־פי החוק שכבר מזמן אינו מכוח תקנות החירום, ועל-פי פסיקת בג״ץ תו־ירוק (2021), אין צורך בחיקוק נוסף לטובת הפצת ״חיסון החלום״. הוחלט שבכדי לעמוד בהתחייבות מול חברת פייזר בזמן הקצוב, תנקט גישה של ״הכל או כלום״. כלומר, לא תינתן האפשרות לקבל את תכשיר התלת־חודשי ללא ״חיסון החלום״. על האזרחים לבחור האם הם נמנים עם תומכי גילדת הבריאות או נמנים ממתנגדיה.
בכדי לעמוד בהוראות בג״ץ תו-ירוק (2021) אשר הגדיר כי אין מדובר בכפייה כל־עוד המדינה מספקת לאזרח מסלול נוסף אף אם הוא יקר, חודרני, פולשני, גוזל זמן, משפיל ומיותר. הורחבו בדיקות הסקר שמתבצעות שלוש פעמים בשבוע כך שיכללו מיפוי פסיכולוגיה ופסיכיאטרי המדרג כל אדם על-פי מסוכנותו לחברה. במקביל הממשלה שיחררה רשימה של רמת מסוכנות המקובלת לכל תפקיד או מקום. רמת המסוכנות משתלבת בעדכון מערכת ״דרכון שלום הציבור״, ומעתה תכנס למערך השיקולים בכל סריקה, שמבוצעת על-ידי במערכת.
לאחר ההצהרה קמה תנועת התנגדות ספונטנית אשר הוגדרה מיידית על-ידי השלטון כ״מתנגדי השלום״, כל ניסיון להגיע לקהל באמצעות העיתונות הרשמית, וברשתות החברתיות צונזר על-בסיס חוקי הצנזורה הקיימים להגנה על בריאות הציבור מאז תקופת הקרונה. בתקשורת המוסדרת ובאתרי האינטרנט פורסמו באופן מחזורי סרטים ממשלתיים המעודדים ״לתת כתף לשלום עולמי״ עם צעירים רוקדים, מקפצים ומאושרים בכל אתר אפשרי בעולם. רבים מהאזרחים לא היו מודעים לשינוי או שהיו כבר עייפים מכדי לעשות מעשה. בארבעה מחזורי החיסון הבאים קיבלו מעל ל-80% מהאזרחים את הקוקטייל החדש.
במהלך השנה לאחר־מכן, האלימות בישראל צנחה ב-80%, הישג מזהיר למדיניות הישראלית ולחברת פייזר. ראש הממשלה הצהיר מעל כל במה ״כל העולם לומד מאיתנו״. כל זאת למרות שהתקיימה נסיגה של 10% ממקבלי החיסונים, אשר הפכו בין לילה ל״מתנגד החיסונים״ ול״מחרחרי מלחמה פרימיטיבים״ החדשים בחברה.
העבריינים היו הראשונים שגופם הסגל לתכשיר ופיתחו עמידות מסוימת. הם מצאו עולם חדש מופלא, אשר היה גן־עדן לעבריינים, ידם הייתה על העליונה, והם נצלו זאת היטב. היחידים אשר יכלו להם היו בעלי התפקידים אשר קיבלו פטור מ״חיסון החלום״, כדוגמת המשטרה והשב”כ, אך עובדה ידועה היא שההבדל בין שתי הקבוצות הוא מצומצם ביותר, ובעולם חדש מופלא זה דווקא שילוב הכוחות בעל פוטנציאל רב.
ביום המהפכה, עודכן חוק הקורונה החדש באופן בו המתנגדים ידרשו בנוסף לבדיקות הסקר לבצע עבודות שירות עבור השלטון החדש עד שיתפקחו. בנוסף, הורחבה רשימת הפטור לאלו המקורבים לשלטון החדש. במהרה חברו ארגונים דומים ברחבי העולם, כך נוצר הסדר העולמי המחודש.
מדויק. חשוב לראות את כל זה בפרספקטיבה גלובלית, על רקע עליית המעמד הטכנוקרטי-גלובליסטי עם תפישת העולם שלו (עיין ערך יובל נוח הררי).
וגם על רקע
וואו… הייתי שמחה לשמוע עוד קצת מהתיאוריות שלך . שלח לי חברות Iris v Tal
תודה על הכתוב.
זה די קרוב למציאות. יש מניעים נוספים
אהבתי !
תודה לך על ההשקעה!
לפעמים אני חושבת שאני השתגעתי , איך אף אחד לא מבין ואפילו לא שואל שאלות??! ומסביבי (הקרובים אלי מאוד) בטוחים שאני המשוגעת…
תודה רבה על הרשומה המצוינת! ישר כוח על הכתיבה היפה, והנכונות לומר הדברים כמו שהם. להלן מאמר שממשיך איפה שאתה סיימת, ומרחיב היריעה לגבי מי מרוויח מהמצב – באופן מאוד ספציפי:
https://hebrewnews.com/article/42519
תודה תודה תודה
אני הבנתי כמוך לא הצלחתי להסביר כמוך
ההנחה שאינטרסנטים למיניהם מייצרים פה מצב חרום שיקרו היא כמובן נכונה, אבל מוגבלת. מפה צריך להמשיך ולחקור, מי נמצא מעל האינטרסנטים המקומיים כאן. כיצד זה שאוכלוסיית העולם כולו נדחפת בכח להזריק לגופה חומרים שאין כל מידע אמין לגבי מהותם והשפעותיהם לטווח קצר וארוך על בני האדם? כיצד זה רוב ממשלות העולם בשיתוף פעולה מלא של כלי התקשורת, מדברים באותה שפה אחידה, תוך השתקה אלימה של קולות ספקניים וביקורתיים? כשתאגידי התרופות אומרים בפה מלא שהזריקה הזו היא ניסוי, מה הם בעצם מנסים? מה עומד מאחורי זה, מי מושך באמת בחוטים, האם ממשלת ישראל היא ממשלת בובות המצייתת לתכתיבים של גורמים החזקים מכל ממשלה? לאן הם מנסים לקחת את אוכלוסיית העולם עם הניסוי הזה, איך זה שבזמן כל כך קצר הצליחו להפוך את רוב האנושות לעדר של רובוטים שמזריק לעצמו חמרים, שבמהותם הם הנדסה גנטית, בלי לפקפק ובלי לשאול שאלות.. . ועוד ועוד.
האמת היא שהתשובות ידועות, ודי גלויות לעין. צריך רק להעז ולפרוץ לאזורי מידע, שלאדם רגיל והגון מן היישוב הם בגדר בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת
תודה על מאמר בהיר, מדוייק וחשוב.
מקווה שהעיוורים יתעוררו
אני אפיץ אותו לטובת הדלקת האור במקרר שלהם
חסרה הראיה הגלובלית שכל הונאת הקורונה מנוהלת מבחוץ באגנדה מתוכננת עי הפורום הכלכלי העולמי כחלק מהאיתחול הגדול והמהפכה התעשייתית הרביעית אותה הם מקדמים.
פוליטיקת הבובות והדחלילים בישראל זהה לפוליטיקת הבובות והדחלילים בשאר המדינות, כולם מקבלים פקודות מבחוץ, כולם דוברים את אותה תעמולה, כולם רוצים את אותו דרכון חיסונים.
זה יותר מפוליטיקה מקומית, זה המשחק הסופי עצמו, שיעבוד כל העולם !
הקרב הוא על עתיד האנושות, הקרב הוא על חופש או שיעבוד לדורות.
ואנו מפסידים, כי רוב האנדים לא מצליחים להבין את התמונה הגלובלית הגדולה.
צודק!!!! ומפחיד!!! מזכיר לי לצערי ימים חשוכים בשנים 1939-1945
זה די קרוב למציאות. יש מניעים נוספים
אותי יותר מהכל משגעת ההפכפכות והאכזריות של האנשים ה״נורמליים״: איך במשך שנה שולחים את הילדים לגן אם רק מתאפשר, אבל כשיש חיסונים פתאום שונאים את הגננת שלא רוצה להתחסן ומעיזה לשמור על ילדיהם (הלא מחוסנים) כאשר היא לא מחוסנת. איך במשך שנה כולם הולכים בשמחה לסופר, בלי חשש אמיתי, אבל פתאום דווקא כשרובנו מחוסנים הקופאית שלא רוצה להתחסן היא נתפסת כמסוכנת, פתאום מחייבים אותה להיבדק. בלי למצמץ בכלל עיתונאים ואחרים קוראים לפיטוריהם של העובדים החלשים בחברה אם לא יתיישרו. איך רופאים או מדעניות מתלוננים על הצורך לטפל באדם חולה קורונה שלא התחסן ״הוא תופס מיטה של לא מחוסן״.
בסדר, תאגידים ואינטרסים אפלים שולטים בעולם, אני מוריד את הראש וחי את חיי. אבל תמיד הסתכלתי ימינה ושמאלה והיו שם בני אדם, והם התנגדו, או זעקו, או לפחות קרצו לי בעין. חלק מבני האדם האלה פתאום נעלמו – כלומר הם שם, אך הם כבר לא קורצים אלי, אלא מביטים בי בחשדנות. איך פתאום אנשים רגישים לזולת נהיו כל-כך רשעים? איך בסיפור אחד (למשל הכיבוש, אפליה או ניצול) הם מנווטים את הדילמות עם סט ערכים אחד, ובסיפור אחר הערכים האלה הולכים לפח בגלל היסטריה ילדותית ולא רציונלית?
ועל הרקע הזה, אני מודה לך על העקביות הערכית והראייה הצלולה.
אני מאחל לכולם ראייה צלולה ושתהיה שנה טובה!
ברשות, רוב הממסד, לאורך רוב ההיסטוריה, מונע ממקומות צרים. בכל התחומים.
לניסיוני, מה שכן עובד – זה להביא, להוכיח, אלטרנטיבה משמעותית אחרת. כמו ליצור הוכחה של קבוצה גדולה מבריאה / לא חולה / לא מדבקת…. מ ‘קורונה’ ושאר המצאות.
א-נשים במצוקה. במצבי מצוקה, ההחלטות בד”כ, אינן איכותיות. אלו מצבים שנוטים לחפש מנהיגות שתנהל אותנו. במיוחד במיוחד בתחומי המחלות. היחס לממסד הרפואי חוצה דעות פוליטיות וכלי תקשורת. זה הממסד הכי מסובך רגשית. אצל רובנו. אלו שאיבדו את הקשר להבנת הגוף ותהליכיו = הרוב המוחלט. ( לא מתוך רוע. אלא מתוך סחף לבינוניות של שנים רבות בטיפוח בריאות, בטיפוח יכולת ההבראה, בחברה)
הרפואה המערבית בשנים האחרונות הולכת והופכת להיות מושחתת. מסיבות רבות. נכון כלכלית זה הכי נראה לעין. יש עוד סיבות.
ואולי אולי עוד קצת בעניין מה כן.
יש מעטים, יחסית, העוסקים בהבראה טבעית ממחלות. בהוכחת תוצאות ברמה דרמטית. זה ז’אנר המקבל יחס מאוד רדוד מרוב החברה. בטח מהממסד.
בקטנה, היקף וחומרת המחלות בעולם עולה בעשרות השנים האחרונות. א-נשים די בהיסטריה. וזו תשתית עליה נבנה היחס העכשווי של הממסד הרפואי. אם אני מבין נכון, אולי התארגנות חזקה של קבוצת ‘מטפלים’ יכולה למנף ז’אנר אחר וחדש ברפואה.
ברשות, להבנתי ההיסטריה המונחית של עלייה בהיקף התחלואה בשנים אחרונות מבלבל את הרוב המוחלט של בני אדם.
לדידי זו דווקא הזדמנות להעמיק במשמעויות. הרוב לא עושה זאת, לא רק בתחומי הבריאות
אני מסכים עם הרבה מהכתוב, וזה קול מאוד חשוב שאתה מביא כאן.
אבל,
כדי לשכנע יותר אנשים בדבריך החשובים, הייתי עושה מאמץ נוסף:
1. להביא תימוכין יציבים (מחקרים) לטענותיך.
2. להתייחס ליותר מטענותיהם של אלו שבצד השני (שבעד כפיית חיסונים והגבלות), למשל על הסיבוכים של המחלה לאלה שלא מתים
3. לרכך טיעונים פסקניים וכוללניים שקל מאוד להתווכח איתם לא בגלל תוכנם החשוב אלא דווקא בגלל הפסקנות והכוללנות שבהן הם מנוסחים, אשר אינן תורמת למסר שלך (למשל, אני מציע לכתוב “רובנו המכריע” במקום “כולנו”, ו”כמעט” לפני ביטויים כמו “הכל, כולנו, כולם, אף אחד, תמיד”).
4. לקצר את הדברים כדי לאפשר לקצרי הסבלנות לקרוא.
מאמר מצוין! יש לי רק תיקון אחד, התשובה לשלוש השאלות שהצבת בתחילתו ידועה לנו כבר מעל שנה ועדיין בחרה ממשלת ישראל לנקוט באמצעים הקיצוניים ביותר… תודה על מה שכתבת!
המאמר מצוין ונוגע בסיבות השורש שמנהלות את המצב.
לעניות דעתי כדאי להפיק גרסה מקוצרת ואפקטיבית שלו ולהפיץ אותה במדיות.
הייתי שמח אם היית משתמש במונחים נכונים יותר כדי להסביר את מה שאתה אומר. ובכלל בראייה מרקסיסטית כל מה שקורה מסביבנו הוא מלכתחילה ניסיון של ההגמוניה להישאר שם, אם זה על ידי שימוש בפחד ובחרדה או באמצעים אחרים.
לסיכום אני מסכים עם מה שאתה אומר אך לא חידשת לי הרבה והטיעונים לטעמי היו קצת יבשים. הטענה הכי חשובה שאפשר לגזור מכל זה היא שהאחוז למות או לחלות במחלה קשה הוא כלכך מינורי לעומת דברים אחרים שלא מקבלים במה במיינסטרים והיא לדעתי הטענה החשובה שעל ידי ההפחדה משתמשים במגפה ומרמים את הציבור (עכשיו כבר באופן גלוי) ואף אחד לא דורש תשובות והסברים להולכת השולל המודעת והמושכלת הזאת. ולמה אנשים רואים את האמת מול עייניהם ומחליטים להמשיך להאמין לשלטון (קונפורמיזם, פחד, מרות, וכו’ וכו’)
כמה הבלים, מידע לא מבוסס, סיסמאות מופרחות או בקיצור- שטויות במיץ עגבניות.
חוסר מודעות בהתגלמותה.
מוטב להפסיק להזות ולדמיין רק משום שזה מרגש אותך, ופשוט לקבל את המציאות כפי שהיא.
אלון מזרחי שלום לך,
תודה שאיפשרת את כניסתי לבלוג שלך, המשפט שהכי גרם לי להיכנס אליו היה “….. וגבר לא בלתי נאה ברמות הגבוהות באמת” כלומר יש לך המון הערכה עצמית וטוב שכך, אחרת איך תוכל ליצור מבלוג “כת” ואגב לא תמיד זה שלילי, אתה יודע שלפני כ-30 שנה התכוונו בכנסת, על בסיס הצעה של ח”כ תעסה גלזר, להכריז על הדת היהודית כ”כת”. אז לכבוד הוא עבורך להיות מוכרז כ”כת”.
לענייננו ולנושא הקורונה, אני מבין, וזה לא קשה להבין, שאתה בשמאל קיצוני בדעותיך הפוליטיות אבל בעיקר ריאקציונר, ראקציונר שמסוגל באיכות כתיבתו להכריז על יום כליליה וההיפך, אבל ברגע שאתה משחק!! בבריאותם של הריאקציונרים הצעירים ובעיקר בבריאותם של הוריהם הבוגרים אתה עושה מעשה גרוע מאד, מעשה פוליטי בהגדרתו (כי גם אתה פוליטי אין מה לעשות) והמעשה שגובל באובדן חיים הוא לא משחק ילדים. הביטול של מערכת הבריאות כענף פוליטי הוא חמור כי אתה עם כל הנאות שלך וכתיבתך המהודרת עלול (חלילה) לשכב עם שבץ מוחי או לבבי ותקווה ותצפה שהמערכת הפוליטית תספק לך לפחות אופטלגין. זו תגובה קצרה למה שאני באמת חושב עליך גורו יקר.
אני מסכימה עם דבריך ומודה לך עליהם
אתה כותב את האמת הקשה .
מקווה מאוד שזה יגיע להרבה אנשים
ואולי יבינו מה קורה פה.
תודה רבה