סופה של אמת להתגלות, אומר פתגם אנושי ישן, שבטח יש לו מקבילה בכל שפה שהיא. והאמת על המחאה הנוכחית בישראל, בשבוע ה20 לקיומה, כבר נלחצת החוצה בחוסר סבלנות, או חוסר משמעת טקטי משווע. זה לא הכיבוש כמובן, ולא כל צורה מוכרת של אפליה או עוול אלא, באופן הפשוט ביותר, שנאת עניים. 

ואם עניים קל לשנוא כשאין להם אידיאולוגיה (למשל מזרחים מהפריפריה, העניים שהיו במרכז המחאה משבוע שעבר נגד “קרן הארנונה”), עניים שיש להם אידיאולוגיה של עוני, או לפחות של הישארות מחוץ למשחק הקפיטליסטי הפסיכופטי – עניים כאלה הם בכלל מטרה מטריפת דעת.

 בנקודה הזו שאנחנו נמצאים בה צריך להתרחק טיפה מהרעש ולשאול שאלות קצת יותר יסודיות: מה בחרדים כל כך מטריף את השמאל הלבן החילוני? זה שהם לא רוצים להצטרף למכונת ההרג והכיבוש של צה”ל? זה שהם לא רוצים להשתחוות לפני מלכות ההייטק והדייטה? זה שהם טוענים שיש לחיים משמעות אחרת, חשובה יותר מכסף? 

ובכלל: מאיפה השמאל הלבן החילוני רוצה להשיג יהודים לבנים חילונים במספרים מספיקים לשימור שלטונו? מאיפה הם יגיעו בדיוק? האם יש בכלל קיום לאומי יהודי בלי דת יהודית? איזה סיבה יש לקיום נפרד שכזה? יאדה יאדה היסטורי? באמת? את מי זה מעניין? 

אבל יותר מכל דיון באופי הקיום החרדי, שצריך הליעשות בנפרד, ההתגלות של המוטיבציה האמיתית של המחאה שנאת העניים, היא הדבר המעניין והחשוב כאן. ובהקשר הזה צריך להגיד: תושבי מדינת ישראל חבים לחרדים חוב ענק. אם לא החרדים, בית היה עולה כבר 10 מליון שקל, וגבינה הייתה עולה 50 שקל לגביע. לא היה שום דבר סוציאלי בישראל: לא מעונות ולא טיפולי שיניים לילדים ולא כלום כלום. אותו דבר נכון במידה רבה גם כן לגבי הערבים, שמאכלסים את עשירוני העוני בצפיפות לצד חרדים, גם הם נעדרים מהפגנות המחאה. ברוח תקופת הקורונה נדגיש: אין קשר. כמובן שאין קשר. זה רק במקרה שהמחאה היא של העשירונים העליונים. זה בגלל שהם “נושאים בנטל” של העברה בין דורית של פריבילגיות, מינויים ורכוש מעמדי משותף בטריליונים (שאפילו היום, אחרי עשרות שנים של מחיקה, חלק משמעותי ממנו מקושר ישירות לנכבה). 

אם לא היו חרדים בישראל המיעוט הטפילי האמיתי – מעמד ההון המורש והפריבילגיה וההייטק – היה חולב את לשד עצמותינו מתוך גופנו ממש, ומוביל לעליות מחירים כל כך פסיכיות שהיו הופכות את רוב הישראלים לקבצנים. 

–

תמיד, ובכל מקום, טענות של עשירים נגד עניים הן דבר ירוד שמעיד על ריקבון נפשי ומוסרי. אבל בישראל הדבר נכון פי כמה, ואבסורדי פי כמה: הרי כל המדינה הזו נוסדה על גזל, גניבה, ניצול ושוד: גניבה של אדמה מהפלסטינים ושל הרכוש שהשאירו אחריהם; שימוש בשילומים של גרמניה לבניית כוח צבאי חסר פרופורציה ותרבות אנטי-דמוקרטית שבה ליהודים מזרחים ולפלסטינים אין מקום והאחרונים בכלל חיים תחת משטר צבאי; גניבה של קרקעות הלאום לטובת מיעוט פריבילגי, ושמירת הנדל”ן המשובח והמניב כמעט בלעדית לבני אותו מיעוט; הסתמכות על תמיכה כספית ודיפלומטית עצומה של מעצמת גנבים אחרת – ארה”ב, שנבנתה על עושק של שחורים ואינדיאנים, וקולוניאליזם פרוע בכל רחבי העולם; יצירת אינסוף מנגנונים בירוקטיים להגנה על “החקלאות” ו”המרחב הכפרי”, או “המועצות האזוריות” באופן שהולם בצורה פלאית ממש תפיסות גזע.  

העושר המופרז שמצוי בידי מעמדות המחאה, בצורה הפשוטה והגלויה ביותר, אינו פרי עבודה קשה, אלא פרי תחבולה פוליטית וסלקציה מתמדת החוצה ולמטה של בני קבוצות אחרות מהשניה הראשונה שהתחילה הציונות בישראל. זה עושר של העדפה פוליטית של הייטק ונשק לטובת אותם מעמדות, אגב כחלק ממלחמה בעניים בכל רחבי העולם: הרי את מי משמש הנשק הישראלי לדכא? עניים מברזיל ועד ערב הסעודית, ומדרום אמריקה עד הרפובליקות האפריקאיות האלימות והמעורערות ביותר. 

זה לא יהיה פוסט ארוך מדי, אבל צריך לשאול: כל הכסף הזה, לשם מה? כל העושר המדומיין שהביא ההייטק לקומץ ישראלים ועיריות, ותעשיית הנשק כנ”ל – למה אלה הועילו? האם איכות החיים של הישראלים עלתה מטאורית, או בכלל, בשלושים השנים האחרונות? האם הם בריאים יותר נפשית וגופנית? הולכים בעולם עם יותר ביטחון ושקט? מצליחים להתקדם בחיים ביתר קלות? חיים בסביבות יפות ונעימות יותר? מקבלים טיפול טוב ואיכותי יותר ממוסדות ציבוריים, חינוכיים, רפואיים? או שלהיפך, חלה הידרדרות בכל המדדים האלה? 

האם יכול להיות שכל הכסף המדומיין הזה, שנעשה רובו ככולו על ידי מניפולציה של מערכות השלטון לטובת מיעוט מסויים, בחסותה של אימפריה מסויימת עם עולם ערכי מעוות מסויים – אולי כל הכסף הזה נעלם בחור הנפשי הבלתי ניתן למילוי של החמדנות, וכל מה שהוא עשה בעולם ובחברה הישראלית זה לעשות את כל שאר הישראלים עניים יותר וחרדים יותר לגורלם?

–

לא פלא שהמחאה מתייבשת ומתפרקת לאיטה משבוע לשבוע. האמת שלה יוצאת לאור ואיתה כל השקרים והמוטציות שהוחבאו במרתף.