ראשית: הבהרה הכרחית

הפוסט שלי בכלל לא עוסק בקהילות ואנשים, עם נטיות או בלי נטיות, או כל דבר ממין זה (או אחר). הפוסט שלי עוסק בכוח ובשיח על סוגיות פוליטיות, ובדרך שבה סוגיות כאלה ממוסגרות.

ברור לי לגמרי איך הדעה שלי, ואני אישית, נוצג בגלל הפוסט הזה, ואחרים שעוד יבואו בסדרה הזו. בכל זאת, בלי קשר ובכל מקרה אני מדגיש שאין לי עניין לעסוק באנשים שבוחרים לנסות ולשנות את המין שלהם; זו בחירה אישית שלא משליכה עלי, וככזו היא לא נושא מעניין עבורי לעסוק בו (ובכלל, באופן כללי, מין ומגדר הם נושאים משעממים בעיניי).

ברור לי שיש מי שעלולים להשתמש בדברים שלי כחיזוק לדעות שרואות בכל נטיה מינית שאינה בגדר גבר ביולוגי ואישה ביולוגית נמשכים זה לזה חטא נגד רצון האל או איזה שטויות כאלה. אני נגד שימוש כזה בדבריי, וזו אינה כוונתי.

למרות הסיכון המסויים הזה אני בוחר לדבר כי אני חושב שהסיכון ההפוך – השתקה וכפיה של נורמות שגויות והרסניות (שאין להן ולו הקשר הקלוש לקבלת האחר) גדול יותר, מכיוון שהכוח התאגידי והמעמדי שמושקע בכפיית טרנסג’נדריזם ודעות ממסד בכלל גדול בהרבה מכל כוח שבאמת עויין לדברים ברמה האידיאולוגית.

בקיצור: זה לא על טרנסים ולא על להט”ב. זה על אופי הדיון הפוליטי בחברה, שכמו כל דיון כזה אי פעם שם במרכז את שתי השאלות החשובות למי יש זכות לדעה, ומי קובע.

אין לנו רשות יותר לעסוק בשום דבר

מכל אספקט מעשי, במערב כבר לא מתקיים דיון פוליטי באף סוגיה עקרונית. ובעוד הימין מנסה להביע עמדה כזאת ועמדה כזאת (לפעמים בקנאות מטופשת וחוסר דמיון, לפעמים בדאגה אמיתית לחופש), בשמאל, שהוא המחנה של הממסדים והתאגידים סגרו את הבסטה על הרעיון של ויכוח ודיון.

רוצים דוגמאות? קחו את האקלים למשל. יש לנו רשות לדעה בעניניי אקלים? לא, אין לנו. לא אם יש התחממות גלובלית; לא אם היא מסוכנת; לא אם היא מעשה ידי אדם; לא אם המלחמה בה שווה את מחירה; לא אם האמצעים שלכאורה ננקטים נגדה מידתיים ואכן ננקטים נגדה (ולא נגד החופש והאדם הפשוט ובעד העריצות וההון); לא אם האמצעים שעומדים לרשותנו היום מאפשרים מאבק אפקטיבי שלוקח בחשבון את טובתה של החברה כולה, ואפילו לא אם ממשלות ותאגידים הוסמכו על ידי הציבור לעסוק בגורל העולם במקום בניהול תחבורה, רפואה וחינוך, למשל.

בשמאל התאגידי החליטו: הויכוח הסתיים לפני שהוא התחיל, ואין רשות לדעה. תוריד את הדעה העדכנית מחנות האפליקציות של אפל או גוגל או שתימחק כאדם.

מה בנוגע לקורונה? היה או לא היה? כמה היה? איך היה? נוהל סביר, אנושי וחוקי או לא? החיסון חיסון או לא? ארה”ב וסין היו מעורבות במחקר צבאי שדלף, או הודלף בכוונה, ומישהו בכיר ידע או היה צריך לדעת על כך מראש? אנשים נפגעו מהחיסון או לא? כמה, ובאיזו פרופורציה לסיכוני הנגיף עצמו? מה שהשלטונות עשו עזר או רק הזיק?

זה רק מדגם מייצג של שאלות בנוגע לקורונה, שניהלה את חיינו לגמרי במשך יותר משנתיים, כזכור, שאסור לנו שתהיה לנו דעה לגביהן. כי השמאל התאגידי החליט שאסור.

ומה בעניניי מין, מגדר, להט”ב, פמיניזם, טרנסג’נדריזם, ובכלל, מקומו של שיח הזהות המינית וחשיבותו ביחס לנושאים אחרים בחברה? גם כאן, אין אישור לדעה. אסור לחשוב. מותר רק לדקלם את הגרסה המעודכנת האחרונה של חזון המפלגה, שהולך ונעשה דיסטופי ומטורף מרגע לרגע.

על צירוף המילים המחריד (והבלתי מקובל עלי לחלוטין) “ילד טרנס”, ועל המשמעויות מרחיקות הלכת שלו אדבר בהזדמנות אחרת. אבל מה עם הכפייה האלימה, המגובה באיומים וחרמות, של הציווי השמיימי שקובע שנשים שעושות כמה שינויים קוסמטיים ותרופתיים בגוף נעשות ממש גברים, וגברים שמצהירים על זהות נשית הם ממש נשים לכל דבר? איך זה נהיה דיבר דתי שירד מאיזה הר קדוש? מי אמר? ומה פתאום אסור שתהיה דעה על זה?

מי בדיוק הוסמך על ידי הכנסיה הגבוהה של הדעות לכפות באלימות על אנשים איסורי מחשבה ודעה, ובייחוד כאלה שלא פוגעות ולא מבקשות לפגוע בנפש חיה? מה זה הפסיכוזה הזו? ממתי זה נורמלי? ממתי אנחנו אמורים לקבל את זה כעובדת קיום?

בשום פנים ואופן לא. וזו בדיוק הסיבה שאני כותב.

כשמבינים את הטאבו סביב סוגיית הטרנס (ועניניי להט”ב בכלל, כולל הטלת ספק במרכזיות שלהם בחברה הנוכחית) בהקשר של טאבו רחב יותר על כל הנושאים המשמעותיים בעולם, אז מבינים שהוא לא יוצא דופן ולא מיוחד.

הנושא הזה הוא פשוט עוד זירה של כפיה אלימה של דעות מטעם אליטות ותאגידים. בשורה התחתונה, זה הסיפור כולו. גם על הנקודה הזו ארחיב בהזדמנות אחרת, אבל עכשיו: 3 סיבות טובות מדוע קריטי להתעקש שגבר אף פעם לא באמת הופך לאישה, ואישה אף פעם לא באמת הופכת לגבר (אף אחת מהן לא אכזריות, עויינות או שנאה).

ממתק קטן לפני שמתחילים: מבחן התאגיד

אם זה היה לטובת האדם, התאגידים לא היו מקדמים את זה. תאמינו לי, החיים האלה מאוד פשוטים. תאגידים מקדמים רק רווח לעצמם וכוח לקבוצות של ראשיהם. לא מילימטר יותר, לא מילימטר פחות.

כלל בסיסי לחיים: תאגיד גדול מביע בזה תמיכה? זה אסון ושקר ואסור לגעת בזה.

עכשיו אפשר להתחיל.

סיבה #1: האמת ומקומה בעולם

תראו, זה נשמע מאוד בנאלי, והתגובה המתבקשת לטיעון הזה ברוח הזמן היא “באמת אחי? וואלה אחי תתקדם אחי מה זה חשוב אחי”. אז לא, זה חשוב. האמת חשובה. היא מאפשרת יצירת מרחב משותף של דיון. כשאין לה מקום לא ייתכן מפגש, רק סימולקרה של מפגש.

האמת חשובה, והאמת היא שאין אדם אחד בעולם כולו שבאמת חושב שגבר שעשה שינויים כאלה ואחרים בגופו (או אפילו לא עשה, ורק מצהיר על עצמו שהוא אישה) הוא באמת אישה. אין אחד כזה.

יש הרבה שאומרים את זה כדי להטיל אימה ולצבור כוח (כי הם מבינים שזו הרוח הממסדית-תאגידית, זו שהכוח והכסף בידיה), אבל באמת? אין אחד כזה. אחרת היינו רואים שורה של גברים מהשמאל הממסדי מנהלים מערכות יחסים רומטיות עם גברים-לשעבר. וגם ההיפך הוא נכון: אישה שעברה אי אילו טיפולים יכולה אולי לעבור כגבר במבט שטחי, אבל היא לא באמת נהיית גבר.

האם זה אומר שאנחנו צריכים לשנוא מי שרוצים שינוי? להטיח להם בפנים שזה לא אמיתי? ממש לא. מה זה מפריע לי שמישהו רוצה שאקרא לו מישהי, או ההיפך? אין כאן אידיאולוגיה של השפלה, עלבון או שנאה חלילה.

כן יש כאן התעקשות שאמת פשוטה צריכה להיות חלק ראשי וחשוב בכל שיחה פוליטית, בכל שיחה בכלל. כי בהיעדר הדבר הזה הדרך שלנו לקיום מנותק ומלאכותי לגמרי סלולה.

אם אין אמת, ואם התחושות שלנו הם לא חלק לגיטימי ממנה, אז מה יש? רק רוח הזמן? רק קונפורמיזם? רק חובה לציית למה שאופנתי ונהוג באותו מקום וזמן? זו תפיסה מאוד מאוד מסוכנת. היא הופכת את האדם למיותר. להערת שוליים בדברי ימיה ושגעונותיה של האליטה הפוליטית.

חייבים להילחם שהאמת, לא נעימה ולא מחמיאה ככל שתהיה, תישמע. לכן, כשמבקשים לכפות עלינו את הדיבר המוזר ששינוי מין אמיתי ומוחלט אפשרי אנחנו צריכים להתעקש ולומר: סליחה אבל לא. כי זה מה שאנחנו באמת מרגישים.

סיבה 2#: אצל מי הכוח?

הסיבה השניה שקריטי להתעקש ולהשמיע דעה בעניין שהאליטות אוסרות עלינו להחזיק בדעה לגביו הוא שויתור בכל עניין כזה פירושו הישמטות של הקרקע מתחת ליכולתם של מי שלא נולדו לאליטות להשפיע על עיצוב הנורמות הפוליטיות והתרבות שבתוכה הם חיים. במילים אחרות: זה רצח הרעיון הדמוקרטי.

בכל פעם שאנחנו שומעים לאליטות וסותמים את הפה (פעם כי הן קוראות לעצמן המדע, פעם כי הן קוראות לעצמן המדינה, פעם כי הן קוראות לעצמן הרגישות וההגינות, הכל בהתאם לאמתלה המתאימה להחזיק בכוח ולהרוויח כסף) נעשה קשה יותר לדבר אחר כך בנושא אחר. כי מאזן הכוח משתנה לרעתנו כל הזמן.

שתיקה והתקפלות פירושן אובדן כוח מתמיד לטובת ממסדים ותאגידים כשהאמת, ולו כרעיון, אמונה, כיסוף, אינה חלק מהדיון הפוליטי. כשאין אמת מי שקובעים מה האמת הם מעמדות ההון והכוח, קרי האליטות. זו הסיבה היחידה שהם עובדים כל כך קשה להרוס לנו את שיווי המשקל. שלא נדע איפה אנחנו, שלא נעיז להסתכל, ובטח שלא נעיז לגבש ולהביע דעה.

באופן הזה, על ידי לחץ בלתי פוסק וכפיה, ביוש, איומים, סנקציות, מיעוט קטן אבל עשיר וחזק מצליח לכפות עלינו גם את האבסורדים הגדולים ביותר, נניח כמו הרס וחורבן של החברה והמבנה החברתי והמשפחתי בשם הגנה על הבריאות, או הסתרה וחיסוי של מסמכים והחלטות בשם תפקודה התקין של הדמוקרטיה.

הכל כשר במאבק לעוד כוח ועוד כסף. הכל.

אגב הקורונה, לא אתעייף מלומר זאת, הייתה מקרה מבחן, או חזרה גנרלית ליכולתן של האליטות וההגמוניות להחליט הכל על כולם בכל רגע, בלי חובת דין וחשבון ובלי צורך להתחשב באף שיקול מלבד טובת עצמן. מאז ואילך הכל נעשה יותר גרוע, יותר מהר.

מהפרספקטיבה הזאת, הניסיון לכפות את הקונספט המגוחך שגברים או נשים נוצרים על שולחן המנתח, או בחדר הפסיכיאטר, הוא פשוט המשך המגמה של כפיית אבסורד בכוח – – פשוט כי יש את הכוח. ויש מעט מאוד טריפים של כוח כמו היכולת לגרום לאנשים לדקלם דברים שהם יודעים שהם שקר. זו האורגזמה של הפסיכופתים והעריצים.

אבל כוח כזה יש רק אם אנחנו מסכימים לתת אותו. וזו סיבה מעולה לדבר, ולשלול אותו מהם. זה צעד ראשון וחשוב מאוד להחזרת הכוח אלינו, או להשארתו בידינו.

נקודה נוספת וחשובה מאוד שנוגעת לכוח ניתנת לניסוח במילים האלה: אם נציג הממסד הפוליטי (“רופא”, “פסיכיאטר”) יכול להפוך גבר לאישה ואישה לגבר, אנחנו נשארים בעולם שבו אין יותר אישה ואין יותר גבר. יש רק ממסד וכוחו הפלאי להגדיר וליצור את המציאות.

אנחנו צריכים להיות אלה שאומרים לממסד: סליחה אבל למרות שיגעון הגדלות שלך אתה לא אלוהים. גבר לא באמת הופך לאישה, ואישה לא באמת הופכת לגבר, שלום שלום ואל תבוא לנו בחלום.

סיבה #3: כי שיקרו ומשקרים לנו שמדובר בעניין של קבלה והכלה של שונות

תראו, בשלב המתקדם הזה במהפיכה אני בטוח שלא מעט אנשים, כולל סובלניים וידידותיים לעילא (בלי ציניות), מוצאים את עצמם מגרדים בפדחת: מה הקשר בין סובלנות והכלה, הם שואלים את עצמם, לבין החובה לציית לקביעה הדתית שגבר שמכריז על עצמו שהוא אישה הופך ממש באמת ועל מלא לאישה? או אישה לגבר? מה? למה?

מה הקשר בין סובלנות והכלה לבין דראג קווינז בגני ילדים ובתי ספר? מה הקשר בין סובלנות והכלה לרישיון שלקחה לעצמה המדינה לגעת בזהות המינית של ילדים ולהתנהל מולה בצורה של הכוונה ומניפולציה פעילה? מה הקשר בין סובלנות והכלה לבין חשיפה של ילדים, כמעט פעוטות, לעולם הפעילות המינית לסוגיה, או לייחוס של זהות מינית (כלומר: עם מי הם ירצו לשכב וישכבו בבגרותם) לילדים ופעוטות? פעילויות כאלה נחשבו פדופיליה עד ממש לא מזמן.

מאימתי מורה, ולא חשוב מה הנטיה המינית שלו, רשאי לברר עם ילד בן 5 אם הוא נמשך (או “חושב שהוא ייימשך”) לבנים או לבנות? ממתי למבוגרים מותר בכלל להתעסק במיניות של ילדים שהם לא הילדים הפרטיים שלהם בצורה פעילה ויזומה? איך זה לגיטימי?

ואם אצלנו התהליך רק בתחילתו, אנחנו יכולים להסתכל למדינות הדמוקרטיות בארה”ב ולראות לאן הוא הולך. וזה מקום מחריד. כי במדינות הדמוקרטיות בארה”ב מתגבשת נורמה שבתי ספר יכולים לנתב ילדים לשינוי מין בלי לספר להורים, והורים שלא תומכים בהגדרה של הילד או הילדה שלהם כטרנסג’נדר מאבדים את הזכות לגדל אותם והם עוברים לחזקת המדינה. כן. באמת.

ילדים בני 10, 11, 12, מקבלים עכשיו, בארה”ב המטורפת ובהדרגה גם אצלנו, את היכולת לקבוע לעצמם את הזהות המינית של בגרותם ולצעוד אליה בעזרת תרופות וניתוחים, כשהחברה מסביב מנרמלת ומעודדת את זה, וחוגגת אותם כגיבורים ופורצי דרך.

אני לא יודע איזה סוג של בני אדם חושבים שזה רעיון סביר. אני כן יודע שהמחשבה של בני אדם מסוג כזה למנוע מאנשים עם דעות שונות לדבר היא שילוב של פסיכופתיות ועריצות בלתי נסבלת.

על הסיבה מדוע אנשים מבצעים בילדיהם את הזוועות האלה אדבר בפוסט נפרד שיוקדש לנושא הילדים, כי לי אישית אין ספק שמדובר בהפרעה פסיכו-פוליטית חמורה (שאולי אינה כה יוצאת דופן, כי כמעט בכל דור ודור אנשים מקריבים את הילדים שלהם על מזבח האידיאולוגיה והציות). אבל מה יש לצפות מאנשים ששמו את הילדים שלהם שבועות בבידוד בגלל שהרדיו אמר שככה צריך? לא הרבה.

סיבה #4: כי חייבים להגן על הילדים

כן כן, יש אינטרנט ויוטיוב וטיקטוק. ויש משרד חינוך וארגונים בינלאומיים לנורמליזציה הדרגתית של פדופיליה. אז מה? זה היתר להורים להפקיר את הילדים שלהם? אז למה עשיתם ילדים בכלל?

להכניס את הטרנג’דריזם לתוך בתי הספר כשאנחנו יודעים בודאות שלמה ומוחלטת שהתנועה הפוליטית של הלהט”ב (שכלל אינה קשורה ללהט”ב עצמם, אלא היא פעולה של אליטות כלכליות ופוליטיות במסיכה נוחה) היא תנועה קולוניאליסטית, אימפריאליסטית, ששמה לנגד עיניה עיקרון של התפשטות מתמדת הן בגיוס חברים טריים לשורותיה והן במרחב הפוליטי, הפסיכולוגי, הפוליטי שבתוכו היא פועלת, תוך שהיא הופכת באופן הזה לזרוע של טוטליטריות שמאפשרת שלטון גדל והולך בחיי החברה והאדם: מצעד גאווה הפך לחודש גאווה, ועכשיו כבר עובדים לחלק את לוח השנה לזהויות הקוויריות השונות, כדי שכל חודש יוקדש לסגמנט אחר של התנועה.

חשוב לי להדגיש, בשלב הזה: זה בכלל לא על להט”ב ולא על טרנסים, כל השיגעון הזה. זו לא תנועה אותנטית שבאה מהם, אלא דחף שליטה של תאגידים וממסדים שמוצא כר פעולה נרחב ונוח בחסות כאילו דאגה להם. זה מזוייף ומסריח מקפיטליזם חזירי משולב בבירוקרטיה מסואבת על סטרואידים. זה לא למען להט”ב, זה למען השורה התחתונה ושליטה בחברה (איך בדיוק? גם הנושא הזה יקבל התייחסות משל עצמו. די אם אומר: ככל שהיחיד נחלש המנגנונים מתחזקים, והחלשת שיפוט המציאות כה בסיסי כמו זיהוי מין היא מכה אנושה ליחיד ובוננזה מטורפת לממסדים).

אנחנו צריכים לומר בקול ברור שגבר לעולם לא באמת הופך לאישה ואישה לעולם לא הופכת באמת לגבר כדי להגן על ילדים פגיעים, שהעולם שלהם נמצא בבניה וגיבוש, מהמחשבה שיש פיתרון פלאי למצוקות שלהם – פיתרון שהוא כנראה נפלא ונחשק, אחרת הוא לא היה מקבל כיסוי כזה.

אנחנו חייבים להיות אלה שמדגישים את המצוקה, את הקושי, את הכאב, את האיריברסיביליות של התהליך, את העובדה שהם ילדים ואנחנו נגן עליהם גם כשהם משתגעים. כי זו חובתנו. חובתנו כהורים, כאזרחים, כבני אדם, לא לתת לילדים לעשות לעצמם נזק בלתי הפיך.

זו חובה לדבר. זו לא אופציה ולא פריבילגיה.

 סיבה #5: כי האנדרואידים, יצורי הכלאיים ותינוקות המעבדה בדרך

 אפשר לגחך כשקוראים את כותרת המשנה הזו (ואני אפילו אודה שהיא קצת משעשעת), אבל בשלב הציביליזציוני שאנחנו נמצאים בו, אחרי תינוקות המבחנה והפונדקאות, השיבוט וההתחלה של השתלת צ’יפים לגוף האדם, ואפילו אחרי שמדענים הצליחו ליצור עובר בלי אבא ואמא, צריך להיות לנו בדיוק 0 ספק שהיום שבו יתחילו לפקוד את הרחובות שלנו יצורים שלא נזהה כבני אדם קרוב מתמיד.

לא פחות מזה: לאור השאיפה האובססיבית, שלא לומר פסיכופתית, של הממסדים והתאגידים לשליטה ומעקב, צריך לקבל כהנחת עבודה מוצקה למדי שתוך שנים ספורות יחוייבו הורים לכל התינוקות שנולדים להשתיל בגופם צ’יפים שמחסנים ומנטרים את המצב הבריאותי.

מה הקשר בין זה לבין טרנג’נדריזם? כל הקשר שבעולם. כי אם אנחנו, בני האדם הפשוטים, לא נתעקש שההגדרות הבסיסיות ביותר של האנושיות הן אך ורק בידיים שלנו ולא בידיים של התאגידים והבירוקרטיות הבלתי נבחרות – הלך עלינו. פשוטו כמשמעו.

כשאנחנו שותקים מול עיוות יסודי כל כך של המציאות אנחנו מסמנים לכל חורשי רעתנו: הדרך סלולה. אתם יכולים להשתלט בקלות על הכל. זו תהיה טעות פטאלית שהמחיר עליה יהיה כבד מנשוא.

אני מפציר בכם לדבר

בכל מקום, בכל שעה, בכל זמן. בלי שנאה, ובטח בלי שנאה לחברות וחברי הקהילה (חלילה וחס. באמת. כל אדם הוא אהוב וראוי ויש לו מקום). הם בכלל לא אשמים שנקלעו לקרב כזה על עתיד האנושות. השנאה שלנו צריכה להיות מכוונת לדיקטטורים, למליארדרים, לחברות הענק, לארגונים הבינלאומיים של האליטות.

ובייחוד אנחנו צריכים להשמיע בכל מקום ובכל זמן אמת אנושית בסיסית. זו שרק אנחנו יכולים ורשאים לבטא. זו שאף אחד לא יכול להכתיב לנו, ואסור שניתן למישהו את המחשבה שהוא יכול להכתיב לנו. זה יהיה בנפשנו ובנפשות ילדינו.

–

כמו כן, יש להחריב את הפורום הכלכלי הבינלאומי

---

מזדהים ממש? רוצים לתמוך ולהמשיך לקרוא את הפוסטים הבאים בסדרה? מוזמנות ומוזמנים לעשות מנוי