אם אתם זוכרים, עמוק עמוק בפרהיסטוריה של לפני שלושה ימים שלמים בממלכת הפיצול, הניתוק והתימהון שלנו, אחד בשם פריגוז’ין, מפקד כוח ואגנר, כוח שכירי חרב רוסי, הוצג בתקשורת שלנו כמי שבאמת ובתמים הולך למרוד בשלטונות הרוסיים ובפוטין עצמו.
התרחיש הלא בלתי קומי הזה הוצג לא רק כאותנטי אלא גם כסביר ואף כבעל סיכויי הצלחה מסויימים על ידי גדולי המומחים אצלנו לרוסיה, ליחסים בינלאומיים ולהכל באופן כללי.
ברשימת הכוכבים התבלט כהרגלו נדב אייל, האיש שיכול לשים וייב של נפיחה רבת עוצמה גם על נגינת החליל החרישית ביותר ביער. נדב ידידנו התפייט כל השבת על האפשרויות המסעירות הגלומות בכיבושה הקרוב של רוסיה והחלפת השלטון בה. זכור במיוחד לטובה ציוצו הפואטי –
אבל הוא ממש לא היה לבד. הנה, למשל, יצחק בנימיני, דר’ לפילוסופיה ויו”ר הוצאת רסלינג:
ואילו סופי שולמן הפציצה בכלכליסט באייטם שגם קיבל כותרת יפה ומכבדת:
וזה אפילו לא רבע ממה שנחשפנו אליו. הנה למשל ערן סיקורל ויואב קרקובסקי בכאן עם אייטם בעל כותרת מבטיחה-מצמררת:
מצד שני, בדמיון המפותח של בחדרי חרדים קשה להתחרות:
אבל לא ארגון תקשורת וויינט יוותרו בלי קרב (בייחוד יפה הטאץ’ של להנכיח תאוריות מופרעות דרך צד ג’: “האוקראינים אמרו”):
ועוד לא דיברנו על מה ששודר ברדיו ובטלוויזיה, ובקיצור: חגיגה שלמה של הנה, שלטונו של פוטין תיכף מסתיים.
עבדכם הנאמן, באותה עת, פרסם בפייסבוק שלו את הפוסט הזה:
ומכיוון שהייתי חייב להתלוצץ עוד קמעא, פרסמתי גם את זה:
אז איך ידעתי? בהינתן שאני לא בעל כוחות מאגיים ושהרוסים לא מדווחים לי על תוכניותיהם, מה עשה את זה ברור בשבילי ש”המרד של פריגוז’ין” היה הפקת לוחמה פסיכולוגית?
לפניכם כל התשובות (או לפחות מספיק מהן).
אז איך ידעת נודניק? ספר כבר איף
אוקיי
- מבחן שכל ישר וחיים
טוב. המבחן הראשון לכל דבר (לא היחיד, אבל בהחלט הראשון) הוא מבחן השכל הישר והחיים, וב”החיים” אני לא מתכוון לשום דבר מופשט, אלא לעובדה יוצאת הדופן שמר פריגוז’ין אחד הכריז לכאורה על התקוממות חמושה נגד הקרמלין, פוטין ורוסיה עצמה, והמשיך להישאר לגמרי בחיים דקות ושעות אחר כך.
באיזה עולם תופעה כזו מתקבלת על הדעת? באיזה יקום, חוץ מהיקום של מארוול, בנאדם מרים נשק וחיילים נגד השלטון המרכזי של מדינה שנמצאת במלחמה ולא ידועה בעדינות הגדולה שלה בטיפול במרידות חמושות (או בכלל) ונשיא המדינה לא מקבל אותו בטיל ממטוס/כטב”ם/אוניה/צוללת/כל התשובות נכונות תוך דקות ספורות, לפני שמי יודע מה יקרה והמצב ייצא משליטה, ואיזה גנרל טיפש יחליט לחבור אליו וליצור כאב ראש רציני?
אז העובדה הראשונית שפריגוז’ין נשאר חי כל אותה שבת הייתה סממן מובהק שלא מדובר במרד אמיתי. זה מה שהשכל הישר אמר מייד. אם פוטין היה מרגיש ששלטונו בסכנה הסיטואציה הייתה מנוטרלת בכוח צבאי עודף ורב ובצורה מוחצת וחד משמעית. לא ייתכן משהו אחר.
וכאילו כדי להעצים את השעשוע, פריגוז’ין לא רק נשאר חי, אלא המשיך ליהנות מקליטה סלולרית וגישה לאינטרנט ללא הפרעה לשדר לעולם את המרד שלו (ולהסגיר לשלטון המרכזי את המיקום המדוייק שלו, בלי שיעשו עם זה שום דבר צבאי). כאילו, ברצינות? חוץ מאדיוטים מסוגת נדב אייל, מי יכול להאמין לשטויות כאלה? למה רוסיה המשיכה לספק גישה לתקשורת ולדעת הקהל לאדם שבאמת הכריז מרד חמוש על השלטון? פה זה כבר התחיל להיות קומי.
הסבירות שהקשר נעלם מעיני המודיעין הרוסי בשלבי ההכנה
נניח ופריגוז’ין, או מישהו, רוצים לצאת למלחמה נגד מדינת רוסיה. הרי זה לא מגיע בהחלטה של רגע, נכון? אתה מדבר לפחות עם כמה אנשים, נכון? אתה צריך לוודא שיבואו איתך, או שלא יתנקשו בך מייד, נכון?
והאנשים האלה, הם מדברים עם אנשים? יש להם משפחה? מעגל קרוב משלהם?
מה הסבירות, אני שואל אתכם, שהמודיעין הרוסי לא מאזין לעשרת האנשים הבכירים בואגנר נונסטופ? כאילו, כמה אדיוטים הם אמורים להיות? הם ישאירו קבוצה חמושה לא מפוקחת? איך הם יוודאו שהם לא יבצעו פשעי מלחמה שיסכנו את הקמפיין הרוסי באוקראינה, למשל? או שלא ייכנסו להם רעיונות מוזרים לראש מכל מיני סוגים?
ומתוך עשרת הבכירים בואגנר, לא יהיו לפחות 5 מודיעים של המודיעין הצבאי הרוסי? כלומר הרעיון שקשר כזה נשאר סוד עד לרגע ההודעה של פריגוז’ין הוא מופרך לחלוטין. שכירי חרב של רוסיה לא מפתיעים את רוסיה במרד חמוש. תרחיש כזה הגיוני רק בסרט של נטפליקס.
ההגיון שרוסים יקחו על עצמם לפרוץ במרד חמוש נגד השלטון בשעת מלחמה
הלוחמים בואגנר הם רוסים. בסבירות גבוהה: רוסים פטריוטים. יש להם משפחות ברוסיה, עבר ברוסיה וגם עתיד נשאף ברוסיה. אנחנו צריכים להניח שהם לא לגמרי אובדניים, אחרת הם היו פשוט יורים בעצמם.
אז אלפי חיילים רוסים (בזהות האתנית, גם אם לא במדים הרשמיים) פתאום יוצאים למלחמה בצבא הרוסי? ומה הם חושבים שיהיו הסיכויים שלהם לנצח? ומה הם חושבים שיקרה למשפחות שלהם במקרה שהדבר אכן יסלים לכדי מאבק חמוש? הם לא יודעים שזה הסוף הסופי של הכל עבורם? אז מאיפה יבוא הרעיון המטומטם לחלוטין הזה?
שוב, אמינות של נטפליקס. או ניו יורק טיימז.
המחשבה שרוסים יעמידו את הנאמנות לפריגוז’ין מעל הנאמנות לפוטין ולרוסיה
להלן: בדיחה מעולמות הקולנוע האמריקאי.
צו המעצר של הFSB והנאום של פוטין
כמו המשך הגישה לרשתות ולסלולרי של פריגוז’ין, שני החלקים האלה בפאזל היו ממש מצחיקים. תחשבו על זה: מפקד סורר של צבא שכירי חרב מסתער לעבר עיר הבירה, ומה שירות הביטחון של רוסיה עושה? מוציא נגדו צו מעצר. והנשיא? יש לו זמן לצלם נאום חוצב להבות על נאמנות ועתידה של רוסיה. כאילו, בחייאת, ולדימיר. אלה רגעים שההפקה כמעט התרשלה.
גם כאן, מידה מינימלית של שכל ישר מחייבת את המסקנה שאם אכן היה ניסיון מרד אמיתי, חמוש ומסוכן, הטון וההתנהגות של השלטונות הרוסיים היו אחרים לגמרי. הFSB לא היה טורח להוציא צו מעצר, אלא שולח יחידת מתנקשים מקצועיים עם צלפים שמורידים בנאדם משני קילומטר (אם לא מסוק, מטוס או כטב”ם). הרעיון שקרמלין היה עסוק בפרוצדורה חוקית באמצע מרידה חמושה, כביכול, הוא קומי.
בשום שלב בנאומו, אגב, פוטין לא אמר שהוא מכריז על פריגוז’ין אוייב המדינה ומתיר/מורה לכל פטריוט רוסי להוציא אותו להורג. אבל זה הדבר שהיה סביר לעשות במקרה של מרידת אמת. גם פריגוז’ין לא אמר דבר דומה על פוטין – שיש לחסל אותו ולהציל את רוסיה. אמירה כזו הייתה מבהירה שזה לא משחק, ומסיימת את חייו תוך דקות.
האווירה הטקסית והעדינה נשמרה לכל אורך היום הזה, כשהסימנים מובהקים לכך שמדובר בהצגה מנוהלת היטב חומקים בעיקשות מעיניהם של טובי פרשנינו.
אף בכיר לא הצטרף או קרא “לשקול את טובתה של רוסיה”
בשום שלב במהלך היום הזה לא דווח על אף מפקד, פקיד, נבחר ציבור, גולה רוסי מפורסם ובעל השפעה – מישהו – שהביע משהו שאפילו דומה לתמיכה בפריגוז’ין. זה אומר אחד משלושה דברים: א) הוא לא עשה אף פעולת הכנה (שכמובן בעצמה לא הייתה יכולה לחמוק מהדיג של סוכנויות המודיעין הרוסיות) לגיוס תומכים במהלך מראש; ב) הוא ניסה לעשות פעולות הכנה וגיוס תומכים בכירים ואף הצליח לחמוק מהמודיעין הרוסי תוך כדי, אבל אף אחד לא הלשין עליו ואף אחד גם לא הצטרף אליו. בכל זאת הוא בחר להמשיך בתוכנית – מה שמוציא אותו ממש, ממש דביל. או, האפשרות הסבירה הרבה יותר ג) כולם הבינו שזה תרגיל וכנראה עודכנו עליו מראש.
מרד אמיתי, מחוץ להוליווד, לעולם לא מוכרז על ידי אדם אחד אלא על ידי קבוצת קושרים – קצינים, בכירים, ראשי מערכת לשעבר, שפועלים יחד. כי אפילו מרד צריך מראית עין של לגיטימיות. לפריגוז’ין לא היה שום דבר כזה, ויותר מזה, הוא לא קרא לצבא הרוסי לעבור לצידו. קריאה כזו אסורה במסגרת תרגיל, כי היא יכולה להוביל לבלגן מביך. אבל במציאות, האם מורד אמיתי לא היה דבר ראשון קורא לזרועות הביטחון לעבור לצידו, תוך שהוא מבטיח מראש שברגע האמת כמה שמות גדולים יודיעו על תמיכתם בו ויאפשרו סחף?
במרד המדומה של שבת לא היה שום דבר מזה. לכן היה ברור שזו מהתלה שרק טמבל כמו מומחה או עיתונאי בעולם שנשלט על ידי תעמולה אמריקאית יכול להאמין לו.
הקריאה של סורוביקין
סרגיי סורוביקין הוא גנרל וחייל עתיר קרבות והישגים, ואחד המפקדים הכי חדים ומכובדים של הצבא הרוסי. הוא מונה בשנה האחרונה למפקד הקמפיין באוקראינה (והוא עושה עבודה מעולה עבור רוסיה). לפני זה הוא פיקד על הכוחות הרוסיים בסוריה. בתפקידו הצבאי הרשמי כרגע הוא מפקד כוחות האוויר והחלל של רוסיה. הוא גנרל שאין שמץ של פקפוק לגבי הפטריוטיות והיושרה שלו. הוא מוערך כמפקד מבריק ומתקדם מתפקיד לתפקיד מאז היה חייל צעיר במלחמה של רוסיה באפגניסטן.
ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי המפקד הזה, המעוטר והבכיר, הצטלם כך, במדי ב’, כשפנה, לכאורה, לפריגוז’ין. לא במלוא מדיו ומדליותיו, כמי שמזהיר מפקד שהשתבשה עליו דעתו בשם מלוא כובד משקלה של המדינה הרוסית וכוחותיה החמושים. לא, במדים פשוטים ונטולי עיטורים ודרגות, כאילו הוא באמצע מאבק פרטיזני להצלת רוסיה ומקליט מבונקר מאולתר. אבל לא התחולל שום דבר שאפילו מזכיר מלחמת אזרחים נרחבת או אפילו מקומית ומוגבלת, וההפרזה הבימתית הזו הייתה עוד סימן שמדובר במבצע תודעתי מוכן מראש.
סדר הכוחות
לואגנר, בשיא כוחם, יש כ30,000 חיילים. אפילו אם כולם פתאום החליקו על השכל והחליטו למסור את נפשם למען פריגוז’ין, ואפילו אם כולם כאחד עזבו את כל עמדותיהם, החלימו באורח פלא מפציעה והתייצבו מכל החופשות, זה סדר גודל של כוחות שבקושי מספיק לכיבוש עיר קטנה-בינונית. כוח שאין לו סיכוי לשרוד אפילו יומיים מול צבא מסודר של מדינה, עם חיל אוויר, לוויינים, אמצעי האזנה מתקדמים וכוח אש עצום.
אפילו המחשבה על זה מצחיקה: 30,000 איש (שבשום רגע לא היו לרשות פריגוז’ין על אדמת רוסיה) מנסים לכבוש מדינה עם שטח גדול משמעותית מזה של ארה”ב. או להשתלט על מוסקבה, עיר עם עשרות מליוני תושבים שבתוכה וסביבותיה, יש להניח, שוכנים כוחות צבא בסדרי גודל של מאות אלפים, עם אלפים רבים של חיליי יחידות עילית וסוכנים של רשויות הביטחון המסוווגות השונות.
כדי “לכבוש את מוסקבה” או “להשתלט על מוסקבה” יש צורך בכוח צבאי שנספר במליונים. ואני לא מדבר אפילו על פצצות האטום שיעופו הרבה לפני שמישהו יתקרב בכלל לעמדת כיבוש או השתלטות על הבירה הרוסית, או איזה עיר רוסית גדולה אחרת.
אז מפקד של 30,000 החליט ליזום מהפכה ברוסיה ו”להשתלט על מוסקבה”. אפילו במערכון זה לא מצחיק (אבל במציאות קצת כן).
אף אחד לא נלחם בואגנר
כאילו זה סרט של נטפליקס על עולם אחר וזמן אחר, החיילים של ואגנר עם המשאיות שלהם פשוט נסעו להם בניחותא בכבישי רוסיה ועברו מעיר לעיר ומצומת לצומת בלי כל התנגדות. כלומר לא רק שכל החיילים של ואגנר החליטו למרוד מכה אחת, אלא גם כל חייל ושוטר רוסי בדרכם בת מאות הקילומטרים לעיר הבירה. פאקינג פנטסטי, לא?
רוסיה מנצחת ועם מורל מרקיע שחקים
בניגוד לשקרים שמספרים בערוצי התעמולה האמריקאיים ובספירת ההשפעה האמריקאית, רוסיה מנצחת בגדול ובקלות במלחמה באוקראינה, למרות הזרמה של מאות מליארדי דולרים, ידע ומודיעין, סוכנים ומתנדבים שהמערב מפמפם לאוקראינה מתחילת הלחימה, ובעצם מאז 2014. האבדות הרוסיות זניחות ביחס לאלה של אוקראינה, הנשק הרוסי עושה עבודה מדהימה, המפקדים מראים כישרון טקטי, ראשי הצבא ומערכות הביטחון מפגינים הבנה אסטרטגית עמוקה, ורוסיה נהנית מפריחה חסרת תקדים ביחסיה עם ארצות העולם, מסין עד אפריקה. את החלק הזה, אם אתם נחשפים לערוצי מיינסטרים, לא תדעו, וחבל.
מרידה צבאית חמושה היא דבר שקורה במדינה מובסת ומקרטעת, כשהחיילים עם מורל נמוך ושפוף. זה ממש לא המקרה כרגע. בתפיסה שלה, רוסיה על סף ניצחון היסטורי – שואגנר היו שותפים לו. אז פתאום הם רצים להשתלט על רוסיה? c’est très bizarre, כמו שאומרים הצרפתים.
שום דבר לא הסתדר ולא הצביע על מרד. הכל אותת שהמצב שונה בתכלית
היו עוד דברים (כמו למשל הוידיואים המצחיקים של פריגוז’ין, שדיבר שטויות של תעמולה רוסית קלאסית על “שחיתות” ו”גנבו את הכסף של החיילים”, ושאר שטויות במיץ עגבניות שתוסרטו לגמרי למוחות מערביים. כי איזה מטומטם יילך להילחם במדינה שלו בגלל ש”גנבו כסף של חיילים”. אתם הייתם הולכים למות על זה?), אבל נראה לי שבשלב זה התמונה ברורה מספיק. האווירה, הצעדים שננקטו, השלווה של האזרחים והמנגנונים, ההיעדר המוחלט של מאבק חמוש, התזמון, סדר הכוחות – כל זה הצביע על הצגה.
הצגה שהרוסים, מומחי תעמולה עולמיים, מעולים בלהפיק.
–
כל הדברים הגלויים לגמרי האלה היו חשופים לעיני כל העולם. כל מה שאני הבנתי ממש מהר אני משוכנע שכל אחד ואחת יכלו להבין לבד. הסיבה היחידה שהקשקוש הזה נשאר בתודעה יום שלם, ומוסגר באופן המגוחך שהוא מוסגר היא היכולת של הממסדים התקשורתיים לבלבל את דעתם של אנשים עליהם, שזו, כך הולך ונעשה ברור לי, משימתם היחידה עלי אדמות.
מה שאנחנו צריכים להשיג מהמרד של פריגוז’ין, שלא היה, הוא דבר מאוד פשוט: לא להאמין לשום דבר שהתקשורת המיינסטרימית מספרת לנו, ולחפש בתוך זה, תמיד, את האינטרס הפוליטי של המדינה שלנו, ביחס לדעת הקהל שלה, ואת זה של ארה”ב. לי הביקורתיות הזו הסבה כמה שעות של הנאה לא קטנה על חשבונם של כמה טמבלים בבוקר שבת.