בניגוד משווע למה שמנסה לספר לנו מחאת הבנקים ומערכת הביטחון (והממסדים הישראליים באופן כללי), עיקר הדמוקרטיה אינו השאלה אם שלוייזל ממנה את קרוייזל לשופט, או שמא (חלילה) קרוייזל ממנה את גוייצל, או (חזיז ורעם) אם קרוייזל ושלוייזר חוברים יחדיו למינויו של שרעבי. עיקר הדמוקרטיה מתמצה בהבנה כל כך פשוטה ובסיסית שאנפופה לא יפוף עונג באף אף פריבילגי: האם השלטון קיים ופועל לטובת ובשם הציבור, או שהוא קיים ופועל בשם ולטובת עצמו. 

אם השלטון קיים ופועל בשם ולטובת הציבור, הוא חייב לציבור דין וחשבון מפורט ומדוקדק על פעולותיו בזמן אמת ולאחר מעשה. בהיעדר חובת דין וחשבון כזה שלטון פשוט לא יכול להיות קיים בשם ולטובת הציבור: בלי אימת העין הציבורית המפקחת אף אדם בעמדת כוח לא ישים את האינטרסים של הציבור לפני שלו. אנחנו מכירים את טבע האדם מספיק טוב לדעת את זה.

–

בניגוד בולט וצעקני למה שמנסה להטיח בנו באינפנטיליות בטמפרטורת גוף של גוויה מחנה “תתקדמו”, בני אדם לא מרוויחים כלום מטשטוש ומסמוס ההחלטות והפעולות שהביאו למצב הנוכחי; מעבר לחובה הנובעת מהעיקרון הדמוקרטי הבסיסי לתת דין וחשבון לציבור, שלהפרתה יש השפעה משחיתה מרחיקת לכת על הנורמות הפוליטיות גם במישור הפסיכולוגי וגם במישור האופרטיבי, גישה כזו מבשרת רעות ונצורות לעתיד. 

במישור הפסיכולוגי, מתן פטור לשלטון ממתן דין וחשבון פירושו שבני האדם שחיים תחת השלטון הזה למעשה מופקרים לגורלם על ידי כוח פוליטי שבכל תרחיש סביר עובד נגדם ולא למענם, אחרת הוא לא היה מתאמץ כל כך להסתיר את מניעיו, שיקוליו והחלטותיו. תחושת הפקרות כזו היא אסון של ממש לתודעה אישית ואזרחית. אם החיים והבריאות שלנו לא חשובים, מה חשוב בעצם? ולמה אנחנו לא חשובים? בלי להיות פסיכולוג ילדים (או בכלל) קליני, תחושת חוסר חשיבות ומשמעות עמוקה כל כך היא מכה נפשית קשה, בייחוד כשהיא באה על רקע תעמולה שכאילו חוגגת ומציינת את החיים וזכרם והגנה עליהם ושאר שטויות במיץ.   

במישור האופרטיבי, התעלמות מחובת הדין והחשבון מכשירה מראש כל מחדל עתידי ובעצם משדרת לשלטון שכל החלטה וכל צעד שלו הם לגיטימיים. אם מישהו שוגה בדמיונות שעידוד נוסף של השלטון המושחת והמנותק ממילא להרפתקנות ושחיתות והזיות וצעדים לטובת עצמו הוא לא חדשות רעות מאוד למספרים עצומים של בני אדם, כל מה שאנחנו צריכים לשאול זה איך וכמה הוא מרוויח מההפקרות.

את 5 הפסקאות שכתבתי עד כה מבין כל אזרח ישראלי באופן אינסטנקטיבי ומיידי. הניסוח הזה במילים נחוץ רק ברמה חיצונית ושטחית של גיבוש טיעונים מסודרים. אבל ההבנה קיימת ושוכנת בתודעה של כולנו, וממררת ומייאשת.

–

מעבר לעיקרון הדמוקרטי הקריטי עצמו ולהשלכות המסוכנות של נפנופו כלא חשוב (“תתקדמו”), יש גם את העניין עצמו, והוא רחוק מלהיות עניין פעוט. נכון שהממסדים הישראליים, שהרוויחו כספים וסמכויות מפלצתיים בתקופת הקורונה, מנסים בכל כוחם למחוק לנו את הזכרון ולהקטין את מה שקרה, אבל אנחנו, עם כל הכבוד שאין לנו כלפיהם, לא ממש קונים את זה. יותר נכון: ממש לא. 

אנחנו לא קונים את זה שפשוט החליטו לסגור מליונים בבתים חודשים על חודשים, ולנתק ילדים מהמסגרות החברתיות שלהם, ולהפריד בין משפחות מורחבות וגרעיניות, ולפוצץ לנו את הדעת בוקר וערב במשך שנים עם נתוני תעמולה שמעולם לא שמענו כמותם (“מאומתים” ו”א-סימפטומטיים”, למשל), ולעצור את החיים לגמרי, ולחוקק סמכויות בלתי מוגבלות לטובת הרשות המבצעת, ולכפות באיומים ותחבולות הזרקה של תכשיר נסיוני שהאסונות שהוא גורם רק מתחילים להתברר, ולזרוק לכלבים כל עניין וכל מצוקה שלא נוגעים ישירות לוירוס שהשלטון הפך למרכז החיים, לקודש הקודשים, לנושא היחיד שיש לעסוק בו, ולהכפיף את הישראלים לגחמותיהם של ארגונים בינלאומיים עלומים בכל מקרה חירום עתידי שכמובן יוכרז משיקולים שהציבור לא יהיה רשאי לערער עליהם – אנחנו לא קונים את זה שדבר כזה קורה ופשוט “מתקדמים” לאנשהו. מתקדמים לאן? לקבר אחים? 

אנחנו לא קונים את זה שהמצוקה והסבל שנגרמו למליוני אנשים, מצוקה וסבל שחלק משמעותי מאותם מליונים עדיין נושא איתו כטראומה נפשית, בריאותית, כלכלית או שלושתם, לא מספיק חשובים להתעכב עליהם. 

אנחנו לא קונים את זה, ולא מוכנים לקנות את זה, שמישהו, מישהם, כמה פקידים וכמה חברים באיזה ועדה וכמה בעלי עניין, יקבלו סמכויות גורפות כאלה לשיבוש ופירוק החיים לגורמיהם הראשוניים בלי שאף אחד יכוון אליהם מצלמה ומיקרופון וידרוש הסבר מדוקדק ומפורט לכל אמירה, לכל החלטה, לכל הצבעה, לכל צעד. מה פתאום שנקנה טפשות מחרידה ואנטי-אנושית כזו? אנחנו והחיים שלנו לא שווים כלום כי ככה נוח לכמה פקידים ובעלי הון? יש לי חדשות עבורם. 

אנחנו לא קונים את זה, ולא נקנה את זה, שמשתמשים בנו כאובייקטים במחקר רפואי ושלטוני נסיוני ופשוט ינפנפו אותנו אחר כך, כאילו לא היו הדברים מעולם. סליחה??

אנחנו רוצים לדעת הכל, ודורשים הסבר להכל. מי החליט ולמה החליט. מי אמר ולמה ועל בסיס מה אמר. 

אנחנו דורשים לדעת מה ידעו השלטונות בזמן אמת ולא אמרו. על מקור הוירוס, על הקטלניות (האפסית) שלו, על היעילות של הטיפולים שהם הכריזו עליהם כאמת רפואית בלעדית ובלתי ניתנת לערעור. אנחנו דורשים לדעת מי ואיך לקחו בחשבון את הבריאות, הרווחה והחופש שלנו בכל שנות הקורונה, בכל מקום שבו נדונו ודוברו הדברים, אם מאחורי דלתיים סגורות ואם מאחורי הקלעים. 

אנחנו דורשים לדעת מי ולמה החליטו לכפות את הזריקות שכפו, ולנקוט בטקטיקות של איום והסתה נגד מי שהעיזו לערער על קדושת ההחלטות האלה. אנחנו דורשים לדעת על מה בדיוק חתמו ומול מי, ומי נתנו את הסמכות, ומי אחראים לתוצאות. 

אנחנו דורשים שייעשה ברור ויישאר ברור שהבריאות, הרווחה והחופש של בני האדם שחיים תחת השלטון הישראלי אינם הפקר. משרד הבריאות ומשרד ראש הממשלה לא יצרו אותנו והם לא הבעלים לנו. הם קיבלו מאיתנו סמכות לניהול עניינים בגבולות ברורים, ותוך חובה שלעולם לא מתבטלת לתת לנו דין וחשבון מפורט.

אנחנו מתנגדים לגישה המזעזעת, הקניבליסטית, שמבקשת להשתיק ולעקר רגשות אנושיים פשוטים, זכרון אנושי פשוט, פרספקטיבה אנושית פשוטה, בשם אינטרסים פוליטיים וכלכליים של ממסדים ותאגידים רבי כוח. 

ואנחנו רוצים חברה שבה כולם חשובים, הסיפור של כולם נשמע, ולאף אחד ולאף אחת לא אומרים בביטול “תתקדמו” מכאב שלהם, מתביעה לגיטימית שלהם, מדרישה צודקת וחיונית לדין וחשבון מצד השלטון. אין דבר יותר מתקדם מזה, ולא יהיה. 

אנחנו כבר התקדמנו. עכשיו תתקדמו אתם.